הדרך שלי
ואני ממשיך בדרכי... |
| 2/2008
עולם מזדיין
זה הכי קל, להאשים את כולם.
אנשים חארות. העולם מחורבן, החיים קשים. ההורים לא בסדר, החברים לא בסדר, לא עשו מספיק בשבילי.
העולם רע, ואני קורבן חסר אונים, שרק יכול לנסות לצמצם את הכאב.
אני לא אזום שום דבר כדי לשנות את המצב, כי ממילא הכל נקבע מבחוץ.
אני אסגור את עצמי כמה שיותר, בתוך המערה שלי, ואחכה שמשהו יקרה בשבילי, שישתנה מבחוץ.
זו פשוט הסתכלות לא נכונה, שאני חייב לשנות אותה.
החיים נוראיים? העולם נורא? סבבה - אבל
אני יכול להשפיע רק על עצמי. מה אני יכול לעשות בתוך המצב הזה כדי לשנות את זה?
אני צריך לראות מה אני יכול לשנות, מה אני יכול לעשות יותר ממה שעשיתי עד עכשיו, כדי שיהיה לי יותר טוב.
המצב נתון, הסביבה נתונה. אתה לא יכול לשנות את העולם, או את מי שסביבך, אתה יכול לשנות רק את מה שאתה עושה.
זו זכות מדהימה, שניתנה לנו, לבחור מה לעשות, לעשות בעצמנו מה שאנחנו רוצים.
ואני צריך למצוא לעצמי מה לעשות עם עצמי כשאני בבית, זה לא טוב ככה.
בוא ניסע לאיפשהו או משהו.
לפעמים זה גם יכול להצליח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
221