הדרך שלי
ואני ממשיך בדרכי... |
| 3/2008
 אני מתחרפן
אני יושב בפאב, עם החברים שלי שאני לא אוהב.
וכמו פלאשבקים, חוזרות לי תמונות של מה שהיה אתמול, שלה, מסתכלת, ולא, בוטחת, ישנה
ושוב חוזרות לי התחושות, שלה לידי, נגיעות, או שלא, אני באמת כבר לא יודע, או רוצה לדעת.....
וזה מוציא אותי מריכוז, אני מאבד כמה שניות, נעלם
בתוך התמונות.
אני לא יודע מה אני רוצה ממנה, אני לא יודע מה היא רוצה ממני, אבל אני מתחיל לצאת מדעתי.
האינסטינקטים, שהתחלתי להאמין בהם סוף סוף, צודקים כמעט תמיד, והם פשוט יודעים לאיפה זה הולך, למקום בו אני שוב אסבול את הדחייה הזו.. איפה שאני נמצא, בעצם, כמעט כל הזמן.
ונמאס לי להיות שם, באמת שזה לא שווה את זה,
אבל זה כל כך קשה לשלוט בזה, ואני אפילו לא יודע אם צריך או לא, וממתי בכלל התחלתי להיות צודק?
ignorance is bliss, נמאס לי לדעת, נמאס לי לחשוב כל הזמן, נמאס לי מהזמזום הזה בראש שחושב כל הזמן, לחוץ כזה.
האלכוהול יודע להנמיך לו את הווליום, אבל לא מספיק, חייבת להיות דרך ללחוץ על ה-mute, פשוט עוד לא מצאתי אותו.
אני מתחרפן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
221