כעוף החול

ובשם אחר - ההיה או חלמתי חלום?

בקפיצה של שנה חוזרת לכאן.

הפעם לא בעקבות מאמאקורג' אהובתי כי אם בעקבות פוטנציאל,

בעקבות קול מרטיט לבבות בטלפון,

שזורק לי חבל חזרה לעולם הזה, ואומר "את שם, לא יעזור לך, אין טעם להתכחש לעצמך"...

חוזרת וקוראת דברים שנכתבו לפני שנים, מסכימה עם הרוב, חלקם נראים לי כה רחוקים ולא ממשיים, בדיוק כמו הציור של שגאל, בדיוק כמו הספייס האחרון שאני אולי זוכרת? - כבר לא ממש, בדיוק כמו הבטחות רבות שנמסו עם הקרח בהן נחרטו...

האם זה אמיתי עבורי?

האם יש פוטנציאל אמיתי?

והפעם באופן מלא ולא כזה שמותיר אותי לבדי על הגג שבתות וחגים?

התחלות.

הן כל כך קשות.

קשה למצוא את הסבלנות להתקדם לאט ולעשות זאת נכון.

קשה לרוץ מהר כשהראש מסוחרר מכל הדברים ששומעים ולא יודעים עדיין "אם זה זה",

קשה להרגיע את האינסטינקטים,

קשה גם לא לתת בהם אמון כשהם זועקים לשמיים "רוצי"

והשכל אומר "שבי בשקט עד שתהיי בטוחה".......

קשה,

נו אז מה?

ממתי כמה קוצים הפחידו אותי?