אני שייקה, בן 17 מהדרום,
מאמין שמוזיקה היא השלווה בחיים,
דת היא הגורם מספר 1 למלחמות בעולם שלנו,
פרוג רוק/מטאל הוא סיגנון לאנשים נעלים בלבד, בעלי זכויות יתר,
אני אידיאליסט, פילוסופיסט, אופטימי, ביקורתי, מאושר, שליו,
מחושב, והומו קקי זבל שפיך!
|
| 6/2008
מבט פנימה
קראתי פפוסטים מלפני יותר משנתיים.
ומיד הרגשתי כעס, כעס ישן על אותם האנשים הסובבים אותי היום
משולב בחיבה אל אותם האנשים שלא סובבים אותי היום.
הרגשתי את כל הכאב שהיה לי פעם
נזכרתי מאיפה בניתי את היסודות שלי
וכמה כואב היה התהליך שכישל אותי
אני באמת מבין מה זה אומר תקופת ההתבגרות.
מעבר ללשרוד את השינויים שאתה עובר,אתה צריך לשרוד את הנאיביות, קלות הדעת, וטיפשות של האנשים הסובבים אותך.
אני קורא ומתמלא כעס, ואז אני פתאום חושב, שהיום זה לא ככה,
היום הכל טוב, איך מה שהייתי אז הוביל למה שאני היום,
איך הפכתי לאדם אהוב כל כך, עם ביטחון עצמי ועמוד שידרה.
אני מעלה חיוך כשאני חושב שגם כל מי שמסביבי התפקח.
ומעלה עוד חיוך על כך שהכל פועל לטובתי.
מחר יש לי רסיטל, זאת הולכת להיו תהפעם האחרונה שבה אני ינגן עם הרכב (לזמן הקרוב), עצוב, ומרגש.
אני שמח שיש לי את היומן הזה בשביל להזכר באור ובחושך שמהעבר. אני יודע שיום אחד אני יקרא את זה וירגיש את התשוקה למיתרים - לתחושת השלווה האין סופית של ההלחנה, החופש המוחלט שמאחורי הצלילים.
ולהט ההופעה מול אנשים, הכוח של אלתור, הזריחות שביליתי בהאזנה מתוך צמאון לצליל המלטף של בלדה חמימה של קינג קרימסון, הצמרמורת.
אם אתגעגע לזה אחזור לזה, הבטחה שלי אל עצמי לממש את הפוטנציאל העצמי שבי תוך הבאת הרגשות שבי לידי ביטוי.
ברוך השם.
| |
| כינוי:
שייקה והעוגיות
בן: 35
MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
