תירוץ למה לא ללמוד לבגרות במתמטיקה מחר.

-מנפחת לחיים-

לפעמים נדמה לי שרק בשביל הדברים האלה אני כאן.

סיטואציה: עינב ואחותגדולה רבות.

אחותגדולה מתרוצצת לה בעצבנות ועינב שוכבת בחוסר מטרה על הספה.

אחותגדולה נשברת-

"אה, כן?! אז את יודעת מה?! תנשקי לי! תנשקי לי את הנעליים!"

אחות גדולה דוחפת את הנעל שלה לתוך הפרצוף של עינב.

עינב בוהה באחותגדולה, ונושכת את הנעל.

סיטואציה: עינב נכנסת לחדר של אחותגדולה ומבקשת ממנה ספר.

"אני רוצה אותו בחזרה בדיוק איך שאת מקבלת אותו! הוא חדש לגמרי!"

אחותגדולה ממשיכה לברבר ומראה לעינב כמה שהספר חדש, נקי וחלק.

עינב בוהה באחותגדולה, ומלקקת את הספר.   

יתוּשים

הו, עכשיו אני זוכרת למה אני מעדיפה למות מחום מאשר לישון עם חלון פתוח. הסגידה למזגן מעולם לא הייתה ברורה יותר. ימים של ג'אקטים בקיץ לא נראים כל כך מטופשים עכשיו.

אני. שונאת. יתושים.

אני מוכנה להישבע שאפילו בימים שבהם גרתי בדירה קטנה בבת- ים [מלעיל], בלי מזגן ובלי רשתות, לא נעקצתי ככה. כמות הכתמים הלבנים שנשארו לי על הגוף שבועות מהמשחה הלא מזוהה שרק אמא שלי השתמשה בה נגד יתושים, לא משתווה אפילו לכמות הכתמים המבריקים שיש לי עכשיו מהפניסטיל ג'ל. לעזאזל, אני מנורה כחולה ומזמזמת ואף אחד לא אומר לי?  

אני בטוחה שכמה מכם כבר חווה את הסיטואציה שבה אתה מתעורר באמצע הלילה, מתוך דחף בילתי נשלט לגרד. וכשאתה קם, אתה מגלה שכל יד ימין שלך מוצפת [במקרה שלי – בכל מפרק ומפרק] בעקיצות.

אתה עוצר לשנייה, עדיין מטושטש מהשינה, ומנסה להרגיש איפה עוד מגרד לך. איפה עוד הבניזונות חוררו אותך ושאבו לך את הדם החוצה. וברגע הזה, שבו כתופעה פסיכולוגית, אתה מתחיל להרגיש שמגרד לך בכל הגוף – אתה יודע שאתה מתחיל להשתגע.

בהמשך, תתחיל לדמות צורות עם העקיצות, כמו סימן שאלה על כף רגל שמאל. במקרים היותר גרועים, תראה בשתי עקיצות על יד ימין עיניים של פיל כאשר האצבע היא החדק. המצב יחמיר ויחמיר כשתתחיל לישון עם אטמי אוזניים רק בשביל לא לשמוע את הזמזום הבילתי נסבל הזה באוזן שלך. ואז, כשתקום באמצע הלילה, תגלה שיש לך עקיצה בפאקינג גבה, תמלמל כמה מלמולי זעם ותלך לישון עטוף בציפית של השמיכה, תדע שבאמת באמת איבדת את זה.

[מסר סמוי – תתקן את המזגן, יא קקה!]

כוננית'

מבוסס על סיפור אמיתי. –מצחקקת-

פינת הבורג

[לא היו דברים מעולם. ]