הו, כמה שאני אוהבת כשסבא בא לבקר.

[אבא, סבא. ]

"תגיד, אם זורקים ביצה מבניין של שש קומות, היא תתפוצץ?"

"מה אתה חושב, גמל בא ודרך עליה?"

"מה?"

"גמל בא ודרך עליה?"

"אבל מה הקשר? אם תזרוק ביצה מבניין של שש קומות, היא תתפוצץ?"

"ואם תזרוק את הגמל, הוא יתפוצץ?"

"מה, מה שלום האוזניות שקניתי לך?"

 "לא, לאלא, לא."

 "מה לא?"

 "לא."

 "אבל מה שלום האוזניות?"

 "לא, אין."

 "מה אין?"

 "אין, לא היה. אתה קנית לי? לא אתה לא קנית לי, אין."

 "דווקא כן קניתי לך."

 "לא, לא. אני קניתי את הדבר הזה עם הצלחות."

 "איזה צלחות?"

 "כשיש צלחת, ואתה מכניס אותה, וזה עושה מוזיקה."

 "אה, דיסקים."

יהוה.

ובכן, היינו אני ושחר, משועממות וחסרות מעש אצלה בבית כששמנו לב לדבר הבא-

אכן, גלובוס תמים למראה. לא נראה כאילו אפשר להוציא מזה כל מידע לא-גיאוגרפי. לא נראה כאילו על הגלובוס הזה נמצאות תשובות לשאלות פילוסופיות רבות שנים שאנשים נאבקים בהן.

אבל, כמובן, אנשים אף פעם לא טורחים לקרוא את האותיות הקטנות.

אני חושבת שמצאנו את אלוהים.