טורקיה.

לא, אני לא באמת יודעת מה לכתוב על טורקיה. במיוחד לאור העובדה שאני לא ממש מצליחה לקלוט שהייתי בטורקיה במשך שבוע שלם. אני גם לא ממש מצליחה לקלוט שידעתי על זה בדיוק יום וחצי לפני הטיסה, כשהייתי חצי ישנה, בדרך לברוח מהבית שוב.

מה? טורקיה?

טורקיה?!

ט-ו-ר-ק-י-ה?!

אם יש משהו ששווה להזכיר בכלל על טורקיה, אלו בובות הראווה שם. אם הייתה לי מצלמה, אז כל מה שהייתי מצלמת, זה את בובות הראווה. הייתי מסוגלת להסתובב לי שעות על גבי שעות באיסטנבול העתיקה [לא שלא עשינו את זה שם] ומצלמת בובות ראווה.

בובות הראווה בטורקיה הן, ובכן, טורקיות. ילדים קטנים עם גבה אחת; גברים כושים עם שרירים מפלסטיק; פלג גוף תחתון של אישה בת חמישים עם בטן ותחת [אני רצינית לגמרי]; ונשים שהידיים שלהן תקועות תמידית באותו תנועה שרק נשים טורקיות יודעות לעשות, משהו בן ערס בן שמונים ושש לזונה כושית ושמנה בברוקלין.

בנוסף למראה המאוד מטריד של בובות הראווה, קיימת הצורה שבהן הן מוצגות לקהל הנרחב. הסוחרים, אשר לא מבינים שזה לא באמת חכם לרכוש בובות ראווה כשאין לך חנות, משאירים אותן בחוץ. על מנת שלא יגנבו אותם, או שהן לא יפלו, או מה שזה לא יהיה, הם קושרים אותן לעמודים. מה לא ראיתי! זוג גברים מסוקסים עם חלוק קשורים, גב אל גב, על עמוד חשמל; זוגות זוגות של ילדים קטנים קשורים מהצוואר, מחוברים לארון חשמל; ואיך אפשר לשכוח את הנקבה שלבשה כלום מלבד ג'קט עור שהוצמדה במסטיקים לקיר.

מיותר כבר לציין כאן שבובות הראווה מורכבות לרוב מחלקים שנורא לא מתאימים אחד לשני. ילד עם ידיים של אישה; זכר עם רגליים של נקבה; אישה עם ראש של ילדה; ולעזאזל, ראש של אישה על גבר.

יש יותר מצחיקות

הוא [בולט, כי הוא קשוח!!!111], אני.

אתה חרא של אבא.

אני שונאת אותך.

יא חרא!

אני לא אבא שלך!

אע, לא?

לא, לא נראה לי.

אני חושב.

טוב, אני צריכה את הדם שלך בשביל לעשות בדיקת דנ"א.

-חובטת בך עם אלה ענקית-

דם!

-אוספת אותו-

נו, נו?

רגע!

זה תהליך שלוקח זמן.

נגמר כבר?

לא, רגע.

-לוקחת את הדם שלך ומכניסה אותו לתוך בלנדר ענקי עם רגליים של צפרדע וחרקים למינהם-

הנה, אתה צריך לשתות את זה.

אני לא!

אני מסרב.

ואז אם האף שלך הופך להיות כחול, אז אתה לא בהריון.

א... אז אתה לא אבא שלי.

אני לא רוצה לדעת אם אני בהריון!

אני על גלולות!

נו, זה עובד גם ככה וגם ככה.

תשתה!

לא!

אתה חייב!

אחרת לעולם לא נדע.

אז לא נדע, מה אכפת לי?

-מבט נוגה למצלמה-

המצלמה בכיוון השני, עינב.

אע, סליחה.

-מבט נוגה למצלמה-

יופי.

ולא, אני לא שותה את זה.

אתה בטוח? זה טוב לכליות שלך.

תשתה נו, זה טעים.

תשתה, תשתה.

טוב, ממילא אני רעב.

-שותה-

-לאט לאט אתה הופך לכיליה ענקית-

-ואז הרבה אומפהלומפאים מגלגלים אותך לחדר שבו יעשו לך דיאליזה.-

רגע, אבל מה זה אומר?

שאתה בהריון.

זה לא יכול להיות!

עובדה.

זה לא הגיוני!

אני גם על גלולות, גם משתמש באמצעי מניעה, גם עברתי קשירת חצוצרות ואני גם זכר!

גלולות זה בטוח רק בתשעיםותשע אחוז, קונדום זה תשעים, הקשר בטח נפרם וכבר שמעתי על ילדים הודים קטנים שיש להם מחזור.

אתה בהריון, רביד.

קונדום זה לא גם תשעיםותשע?

-נזכר בפרק של חברים-

זה לא הגיוני!

קונדום זה תשעים, נראה לי.

אבל רגע, אני לא אבא שלך, נכון?

לא יודעת, לא ראיתי את הפטמות שלך עדיין.

-בוכה-

אני לא אבא שלך!!!11

ועכשיו כבר אין לך פטמות, אתה כיליה ענקית.

לעולם לא נדע!

-מבט נוגה למצלמה-

-מבינה שזה בכיוון השני-

נו!

-מבט נוגה למצלמה-

-הכיליה רוטטת-

-הכיליה נסדקת-

-הכיליה נפתחת כמו גולם ואני יוצא מתוכה-

האהא!

זה היה רק גולם, ועכשיו אני פרפר!

-מותח כנפיים-

פחח.

-הכנפיים נראות כמו כנפי עוף צלוי-

מה זה משנה, אני עדיין פרפר.

אז הנה, אני לא יכול להיות אבאשלך, כי אני פרפר ואת תולעת משי.

אתה יודע, רביד.

-מבט נוגה למצלמה-

תולעי משי הופכות לפרפרים.

-פאם פאם פאאאאם-

אבל אלו פרפרים ממש מכוערים ושמנים, ואני, לעומת זאת, פרפר ססגוני ויפהפה!!1111

יש לך כנפיים של עוף ועוקץ שנראה כמו... מה זה? חציל?

זה לא יפה.

זה בגלל שאני פרפר פרהיסטורי.

אבל אני לא שמן ולבן!

 [כן, אתה כן. XD]

אני לא קשור לשום תולעת משי, ואני לא אבא שלך.

לעולם לא נדע, לעולם לא נדע.

אלא אם כן..

-תולשת לך את הכנפיים-

יש לי רעיון!

-רוקחת דברים-

-מבחנות בכל מקום, מלאות בנוזלים צבעוניים שמוציאים עשן-

נו, נו?

-מוציאה מנגל-

אתה רעב?

לא, לא ממש.

היי, אני יודע!

-מוציא המון דפים, עפרונות, מחשבונים ענקיים ולוחות שנה-

כן, כמו שחשדתי!

מה?

-מנפנפת את הכנפיים שלך-

הכל מתאים!

את בעצם יותר גדולה ממני!

ו... רגע... מ... מה?

לא! לא יכול להיות!

א...

את...

אמא!

אמאאאא!!!11

לא, לא.

אני רביד, אמא!

את כבר לא מזהה אותי?

לא, אתה פרפר מאד מכוער.

-בוכה-

אמא שלי מתכחשת אליי!

טוב, אז אני אהיה צועני.

-צועני-

אני לא צריך אותך!

אני אצא לדרכים!

-סטירה-

קח סוודר!

בסדר, אמא.

סליחה, אמא.

-ממלמל-

א... אני אחזור בשתייםעשרה, אמא.

כדאי לך מאד, אני אחכה.

ב... בסדר, אמא.

להתראות, אמא.

-יוצא וסוגר את הדלת בזהירות-

-הולכת להכין קניידלעך-

-שתייםעשרה-

-חוזר הביתה-

איך אתה לא מתבייש! -סטירה-

מ... מתבייש ממה, אמא?

-על סף דמעות-

-מבט כעוס-

תפסיק להעמיד פנים!

-עוד סטירה-

כשאבא שלך ישמע על זה!

אבל לא עשיתי כלום, אמא!

-בוכה-

לך לחדר שלך! עכשיו!

-מדדה לחדר-

א... אבל מה עשיתי, אמא?

     אם אתה לא יודע, אני לא מתכוונת להגיד לך!

-בוכה-

אבל אמא!

תקשיב לי טוב.

אני ממש מאוכזבת ממך, אדון צעיר.

אם אתה לא הולך לבקש סליחה על מה שעשית, ולגלות מה עשית, אז אתה לא יוצא מהבית חודשיים.

שמעת?!

סליחה!

-בוכה-

טוב, אני אברר מה עשיתי, אמא!

אני אברר!

-אורז לעצמי תיק מסע-

אני עוד אשוב, ואברר מה עשיתי!

-יוצא בדרמטיות-

-חוזר בזהירות-

אני אחזור עד שתייםעשרה.

-יוצא-

-מהלך לי בדרך כפרית שלווה-

-אורק-

היי, אורק!

דגשכחךדגחכדךלחכ! אני אורק!

-נושך לך את הצוואר-

לא, לא!

אני אתן לך לחם אם תעזוב אותי!

יש בלחם ביצים?

אני טבעוני.

לשמפו שלך יש ריח של פירות יער.

לא, אין בו ביצים.

זה גם לחם שיפון אורגני לגמרי.

אתה רוצה?

-מוציא חתיכת לחם קטנה לראווה-

אבל זה סנדוויץ' עם נקניק.

נקניק!

לא, זה לחם!

טוב, אז אני אתן לך שניצל טופו.

-מקפצץ-

עכשיו, איפה ממלכת האלפים?

-אוכל את השניצל-

הו, ידידי, זה רחוק רחוק מכאן.

לפחות שלושה ימים של הליכה. ויש דרך מהירה להגיע?

זה..

בתחת שלך!

-בורח-

-צועק אחריך-

חע, זה היה שניצל אמיתי!

לאאאא!!1111

-מתאבד-

שיט.

-מביט קדימה-

-רואה שלט של "ממלכת האלפים - מאה מטר"-

-הולך בכיוון החץ-

-מגיע-

-נכנס לארמון-

הו, מלך אדיר!

אתה קורא לי מתרומם, יא חרא?!

לא, מלכי, חס וחלילה!

-קידה מתרפסת-

-בעיטה-

אתה לא יודע שבפני מלך האלפים לא קדים?!

אתה לא יודע שבפני מלך האלפים קופצים שלוש פעמים על רגע אחד תוך כדי צווחות של קנגרו במחזור?!

-בוהה-

-יורה למלך חץ בראש ולוקח את הכתר-

הנה, אני המלך החדש.

תביאו לי את המכשף.

-מצווה-

-הארי פוטר נכנס-

 [למה אני מחליפה תפקידים כל הזמן?!]

 [XD

כי אני הגיבור, אני לא יכול להחליף תפקידים!]

הארי, גבר, אחי!

כמה זמן שלא ראינו אותך בסביבה, סחבק!

חביבי!

-נופל על הרצפה-

דמבלדור מת!!!111

גילו לי את הסוף!!!1

-נופל על הרצפה ומת-

שיט.

-לוקח את השרביט-

-עושה קסמים-

-מגיע לפסגת האוורסט, שם יושב הגורו יוצ'ימיקוקו פרוצ'קוקו-

הו, גורו אדיר!

 [קוקו!]

-תוקע גראפס-

מה, יא חרא?

גורו, אחי, יא גבר!

הבאתי לך קצת גרעינים שחורים ובירה, אחי, לראות את המשחק!

-מושיט צידה-

-פוקח את העיניים לרווחה-

אבל שמעתי...

שאתה אוהד של מכבי! 

 [מה?]

שמע, אחי. אני רוצה להגיע להארה.

להגיע לנירוואנה, ככה.

עכשיו, אם תעזור לי, אני אתן לך את הבירה והגרעינים.

שוחד?

לא, סתם מחווה של רצון טוב.

ואם אני לא אעזור לך?

אז אני לא אתן לך את הבירה והגרעינים.

ואם אני אהרוג אותך ואקח לך את הבירה והגרעינים?

אז אתה תרד מקדושתך.

אחרי הכל, אתה גורו.

הו, אבל ילדי.

-עושה תנועות מוזרות עם הידיים-

מספר מועט של אנשים יודע זאת, אבל כוחו של הגורו הוא בזה שהוא רוצח אנשים, ואז גונב להם את הגרעינים ואת הבירה.

רק כך אפשר להגיע להארה.

-תנועות של קומקום-

אה, אפשר להיהפך לגורו רק אם הורגים מישהו ולוקחים לו את הבירה והגרעינים?

כמובן, צרצר.

הו, וול.

-מפוצץ לך את הראש עם פטיש חמישים ק"ג-

-לוקח את הבירה והגרעינים החצי אכולים שמונחים בצד-

-קולות כאלו של "האאא!!!11"-

-נו, כאלה קדושים, כאילו-

-אור-

אני מרגיש כל צ'אקרה בגוף שלי נפתחת!!111

-הארה-

אוי לא! עוד מעט שתיימעשרה!

-הכרכרה-חציל חוזרת להיות חציל-

-עושה קסם תעופה ועף במהירות האור הביתה-

-נכנס בדיוקבדיוק בשתייםעשרה-

שלום, אמא.

-אמא שכובה על הרצפה, חתוכת ורידים-

פחח.

    -מצחקק והולך לחדר, לראות את המשחק עם הבירה והגרעינים שלי-

-סוף-

כבר שכחתי כמה להכניס שיחות מטומטמות לפוסטים יכולות למלא אותם.

יופי, עכשיו אני לא מרגישה צורך להקיא פה עוד קצת.

-מדלגת-

כוננית'

וזה רק בגלל שאני יודעת שהיא תשתגע כשהיא תראה את זה. נקבה מטורפת.

האין זה מיותר, ידידי?