מקל קסמים

אני לא יודעת מי האידיוט שהמציא את הדבר הזה, אבל אני שונאת אותו ורוצה שהוא ימות. ולא, אין לי גם שום כוונה להעביר את החרא הזה הלאה אחרי שלקח לי כל כך הרבה זמן לחשוב על העובדות הכל כך עלובות ולא מעניינות הבאות.

2. שמתי לב לזה שהרבה אנשים כתבו על זה שהם לרוב שותקים כדי לא לצאת אידיוטים, למרות שיש להם מה להגיד בנושא. ובכן, אני מאלה שתמיד פותחים את הפה וכן יוצאים אידיוטים. באופן כללי, אני לא מפסיקה לדבר. אני מזיינת את השכל, הורגת אותו עם עוד כמה ברבורים, ואז ממשיכה לזיין אותו בעוד כמה שטויות. לפעמים אני מגיעה למצב שאני רוצה להחטיף לעצמי מרוב בולשיט.   

4. את החצי שנה הראשונה שלי, העברתי בקיבוץ. ולא סתם קיבוץ, אלא קיבוץ שאפילו אפשר להגדיר אותו ככאילו-התנחלות, כי הוא היה משהו כמו שלושה-ארבעה קילומטרים מהגבול עם סוריה. ולא סתם צפון, גם טבריה; שמה אמא שלי ילדה אותי אחרי שירדו המים, הייתי בסכנת חיים, ויצאתי מלאה בנוזל לבן ומגעיל. [לא, איגור, לא שפיך].

5. עוד מגיל צעיר היה לי מן משהו כזה עם ברגים ואומים, כי בערך בגיל חמש תקעתי לעצמי אחד באף. הייתי במן חוג מוזר כזה שכל מה שעשו בו זה לרקוד ריקודים מטומטמים ומדי פעם להשתתף בתחרויות ספורט. ובגלל שאני אני, מה שעשיתי רוב הזמן זה לשוטט באולם ולהרים דברים מהרצפה. באחת הפעמים, מצאתי אום. ומה אני יכולה להגיד? זה התאים בדיוקבדיוק לנחיר שלי. בעצם, אולי לא בדיוק, כי יצא שהוא נתקע לו שם, והסתובבתי במשך שעה שלמה עם בורג באף עד שאבאמא באו, והצליחו להוציא אותו בלי לקחת אותי למיון.

6. ולסיום, בטח לא ידעתם שנראתי ככה –

[שזה בסופו של דבר, די אותו דבר. ]

פזיות ים - סוף

בשיעור ביולוגיה, המורה שלי התחילה לספר על פזיות ים- סוף. שהן, למי שלא יודע, מן דגים כאלה שחיים בקבוצה של נקבות וזכר אחד. וכאשר הזכר מת, הנקבה הכי מבוגרת הופכת לזכר ומחליפה את מקומו.

והדבר הראשון שעלה לי לראש כששמעתי על זה היה סרט של דיסני. הדגיגה הכמעט-הכי-מבוגרת בורחת לה מהבית ומגורלה וכל שאר הדגיגות מנסות לחפש אותה. היא מתאהבת בתרנגולת שחתכו לה את שחלה, והשחלה השניה שלה הפכה לאשך – כך שהיא עכשיו תרנגול [וזה באמת קורה], ובסוף חוזרת להתעמת עם גורלה ולשנות את דרכי העולם.

הו, כן. משהו בין מחפשים את נמו, בת הים הקטנה ומופע הקולנוע של רוקי.

חם מהתנור, רק היום עשיתי אותה.

למים של קסמ יש טעם של ריבוע.