"אני אספר לך על חלום שהיה לי."

"נו."

"חלמתי, שהיו דבורים רצחניות."

"נו."

"ואז קניתי נגן אמפישלוש חדש, והם ניסו לקחת לי אותו."

"מי, הדבורים הרצחניות?"

"לא, הנינג'ות!"

"מה? אילו נינג'ות?"

"אה, סליחה. נראה לי שהתחלתי לספר לך על החלום שבדיוק התחלתי לחלום עכשיו".

שיחות טלפון, במיטה, מאוחר, עם עיניים עצומות. אל תנסו את זה בבית.

אני לא באמת פה, ולא באמת לא פה.

אני נהנת לחשוב שסיימתי פה תקופה, בפוסט האחרון, בעיקר בגלל התזמון שלו. וגם קצת בגלל שבדיוק אחריו כל כך הרבה דברים השתנו, ושבחיים לא יהיה זמן, כוח, או אומץ לכתוב עליהם פה.

אז..

נתראה בשמחות, אני מניחה.

או כשיהיה לי כוח.