איפשהו לפני המלחמה רץ כאן איזה פרוייקט סנדוויצ'ים. לא ברור לי תכליתו אבל זה זניח. סנדוויץ' היא ביקשה ממני, ועל כך שלושה סיפורים:
- מהו הסנדוויץ' האהוב עלי? כל מי שמכיר אותי יודע את התשובה – מאכל הייסוד שלי הוא פיתה עם מיונז ופסטרמה. זה מאכל שתמיד יספק אותי. ככה, בפשטות:
- פיתה טריה, (מאפיית נינה תעשה את העבודה יופי, וגם הפיתות של פלאפל דבורה מצוינות, וגם בסניף מגה של קסטרא עושים פיתות מצויינות במקום),
- מיונז אמיתי של תלמה – לא כמויונז או כל מיני חיקויים אחרים (לזכור למרוח טוב טוב בשכבה דקה של מיונז את שני הצדדים של הפיתה, וכדי שלא יהיה יותר מידי רצוי בסוף המריחה להעביר שוב סכין ולהחזיר עודפים למיכל של המיונז),
- ולבסוף, שתי פרוסות חתוכות דק של פסטרמה גולן – לא רומנית, לא מפולפלת, לא של כל חברה אחרת, רק פסטרמה גולן (ושיהיה דק!!).
וזהו! בלי חמוצים, בלי חסה, בצל, עגבניות, או כל תוספות אחרות, רק פיתה, מיונז ופסטרמה.
- פעם היתה אמריקאית בחיי. בין השאר למדתי ממנה לאהוב סושי. הבחורה אהבה מלוח ובייחוד להטביע את הסושי שלה בסויה. (היא גם לימדה אותי להינות ממין אוראלי וקבעה סטנדרטים שרק מעטות השיגו עד כה). בכל אופן, יום אחד חזרתי הביתה עם מאקי טונה. לאחר שחזרה היא מהעבודה והתיישבה לה בסלון, התגנבתי למטבח והוצאתי את הסושי מהמקרר. נכנסתי לחדר השינה ושמתי את הסושי ליד המיטה. מיהרתי להתפשט ונשכבתי על המיטה ערום לחלוטין ועל גבי. שלחתי יד ל-6 חתיכות הסושי ופיזרתי אותן על הבטן שלי. לקחתי שקית קטנה של סויה, פתחתי, ופיזרתי על הבטן ועל החתיכות סושי. ואז נשכבתי בעדינות לאחור וקראתי: oh, honey!""
אז זה לא בדיוק היה סנדוויץ' עם שתי פרוסות ובאמצע בשר, אבל בואו נאמר שזה היה סנדוויץ' פתוח ומהנה ביותר.
- ואם כבר אמריקאית, אז פעם שפכתי על שדיה כוסית של פורט. פורט הוא סוג של יין אדום ומתוק שבדרך כלל נותנים לו להתיישן בחביות עץ מספר שנים (עשר, עשרים וכו'). כשהפורט נשפך על שדיה הוא מתנקז למרכז לעמק הזהב ויורד לכיוון הפופיק. כמובן שמיד ניקיתי אותה בלשוני, ולאחר שנצצה, לכלכתי אותה מחדש בעצמי.
עד כאן סיפורי הסנדוויץ'.
נ.ב. אני לא מאלה שמעבירים הלאה שרביטים, סנדוויצ'ים, או כל מכתבי שרשרת למינהם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
