התמלא לי

פעם היה לי מיקוד. היום חסר מיקוד. כמו לווין שהועף ממסלולו. פעם היה מסלול קבוע, ביחס לכדור הארץ או משהו. היום אין נקודת ייחוס. וזה מוזר כי בפנים אני שלם. דברים שאני יודע, רגוע. כמו גם המודעות הזאת לעצם הציפה בחלל. החיבור הפנימי קיים, ואילו החיצוני בעייתי. אני לא מחפש את עצמי, אני פשוט לא מוצא למה להתחבר במקום בו אני נגמר ומתחיל משהו אחר. אני עדין מחכה לראש שלי להחליט מה הוא רוצה לעשות עם עצמו. אני צריך פשוט להכנס לתלם כלשהוא ולרוץ. אין דבר בעולם הזה שקורא לי. אין דבר שאני אומר לעצמי, וואו, זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות. חוץ אולי מאהבה.