את אחר הצהרים ביליתי בקריית שמונה, מקשיב לעדויות על המלחמה. בדרך חזרה ביקשתי שיורידו אותי ליד ההר, ועכשיו אני כאן. הכל לבן סביב, הרכב בקושי עשה את העליה. אולי מחר לא יהיה ביתספר. בחוץ אני שומע ילדים משחקים בשלג. שלג במינון כזה זה שווה. יש לזה שקט מיוחד. שקט שלוותי. טוב, שכנעתי את עצמי, אני אצא קצת להשתעשע בעצמי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
