1. הדו"ח הזה, שאני כותב על המלחמה, הוא הגיע לשלביו הסופיים. גורמים אחרים כבר מחכים לו, ואני מרגיש את הפער, ואת הציפיה. וזה לא נעים לי כי אני יודע שהזמן קצוב, והמחלה זרקה אותי לאחור, ויש עוד כתיבה לעשות. אבל יש גם פער בין הציפיה של מזמיני הדוח ותכולתו. לא נראה לי שהם בעצמם מבינים מה אמור הדו"ח לבשר לאומה. בין הציפיות הללו שלהם, והמחשבה שיש צורך בעוגן משפטי, וההשלכות של מחשבה כזאת, גם בזה יש פער לא פשוט. אבל, אני אבנה כאן כמה גשרים, אמתח כמה חבלים, ואצייר להם ציור יפה. בימים הקרובים אני בעיקר אהיה צמוד לזה, לדו"ח.
2. מעבר לדו"ח אז יש משפחה. אחי ביקר אותנו במהלך השבוע האחרון. הוא חי כעת בוורמונט. נשוי וחי שם. הדינמיקה המשפחתית היא מושג לדיונים ומחקרים מרובים. אומר כעת רק זאת: היה ביקור נחמד. חיובי. ונוח. ואתמול הוא חזר לשם. ורמונט. וחלוץ התפטר.
- מעבר למשפחה אז אני מתחיל לחוש בריקנות. הריקנות הזאת. היא לא, היא לא מלאה. לא מדובר כאן בריקנות מלאה, היא רק חצי. אולי אפילו שליש.
- אני מתחיל להבין את האובססיה שיש לנשים עם תה, זה באמת מרגיע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
