התמלא לי

יום שני: סיימתי לכתוב את הדו"ח. סיימתי והעברתי אותו להגהה אחרונה. יש לי נטייה להכניס יותר מידיי יודים בכל מיני מילים. אוכלוסייה. פרוייקט. מחוייבות. עירייה. ושכאלה. בכל אופן, העברתי, ועליתי על רכבת לת"א לחגוג קצת.

בנסיעה התיישבתי ליד מכרה חדשה. 10 דקות לנסיעה היא הזמינה אותי לדירתה לארוחת ערב. סבבה. עד שהגענו לת"א-האוניברסיטה הבנתי שזה לא רעיון כזה מוצלח. לפחות גם היא הבינה את זה, ולכן בעזריאלי קפצתי החוצה. שם, על הרציף, פתאום ראיתי בחורה שהיתה איתי בייסודי (עם יוד אחד או שניים?). לא השתנתה בכלל. עיניים כחולות, שיער שחור, בסט. יצאנו מהתחנה ביחד, קאטצ'ינג אפ בסיסי, ואז פשוט הצעתי לה לאכול ארוחת הערב איתי. סיכמנו על סושי (duh). אבל אונאמי רצו שנחכה 45 דקות, ובינכה היא רצתה לחתוך מוקדם, אז החלפנו מספרי טלפון, ואמרנו ביי-ביי יפה.

טוב, אפס משתיים, לא רע...

נמשיך: התחלתי לצעוד בכיוונו של המתמחה. מצאתי אותו בדירה שמח וטוב לב. יצאנו לסווש ולתדלק. צ'ייסר, סאקי 1+1, קצת סושי, ועוד צ'ייסר. הופ, מדלגים. אילקה, מעאפן, מדלגים שוב. אברבוך. המקום מפוצץ. יום שני, חצות, ואין מקום לזוז. ג'וני עם קרח אחד. טוב, עוד ג'וני עם קרח אחד. המקום היה מפוצץ!! קצת אחרי אחת חתכנו שתויים קלות.

יום שלישי: 11 בבוקר בת"א, המתמחה הודיע על יום מחלה. סבבה. ירדנו לקפה ומאפה עד שהתיישב לידינו יוד'לה של נינט. במציאות הוא צנום, חיוור, ותמיד עם שרוולים ארוכים. (לא אמרתי כלום!). מדלגים. תספורת? למה לא. דפקנו תספורת 70 ש"ח כל אחד. 70 ש"ח!!! WTF תל-אביב, WTF???  טוב, יצא 'פסדר דווקא. מה עכשיו? סרט! סרט? כן, סרט. יאללה, Cashback. חוצים את דיזנגוף, מסתכלים על הפוסטרים, על זה של קשבק יש בחורה בסופרמרקט, עם תחתוני תחרה בלבד. קדימה. הצגה יומית, נכנסים שני הפוחזים, ובקהל רק הם ועוד שישה בני 60 פלוס. חברה טובה, no doubt. בהתחלה עוד פחדנו שהם ינצלו לרעה את החושך ומגוון השדיים המופלא (מופלא!!) שכיכב בחלק הראשון של הסרט. בכל אופן, היה סרט שווה. בין שווה למומלץ כזה. יצאנו מהסרט ובחוץ היו שאריות של שמש. הרגשתי כאילו הברזתי מבצפר. וזה היה כיף לאללה!

הלכנו חזרה לדירה של המתמחה, ובכניסה לבניין אנחנו שומעים מים נוזלים. מביטים למעלה, וכל המדרגות הפנימיות נחל זורם... התחלנו לטפס למעלה לראות מה זה. בדרך עצר המתמחה להביא דלי למים. וגם מגב. אני המשכתי בחושך למעלה. הייתי בטוח שהשכנה מהקומה העליונה מתה באמבטיה, וככה הכל נוזל. הריח של החשמל עצר אותי בקומה העליונה, ואז הצטרף המתמחה. סך הכל, זה הבניין שלו. ואז גילינו שהמים מגיעים מהגג של הבניין עצמו. הלכה תאוריית השכנה. דלת העץ לגג סרבה להפתח, אז נתתי בעיטה, וטראח כל המים נפלו. יצאנו לגג, גם התחיל גשם. ואז ראינו צינור לדוד שמש קרוע, והמים זורמים וזורמים. חוויות! בקיצור, רצנו למטה, סגרנו את השיבר לבניין כולו, ואז התחלנו לחשוב מה עושים. בנתיים כל השכנים שבחיים יצאו למדרגות, ואפילו הערבי שבונה בבניין ליד הצליח לגלות עניין...טוב, לא נלאה בפרטים, העניין לבסוף סודר ועל כן יצאנו שוב לבלות. התנחלנו בפאב מסעדה אמריקאי למדי, צ'ייסר, חצי ליטר בירה שמשום מה הוגש בכוס מלאה של ליטר, ועוד צ'ייסר לסיום. מבסוווווווטים, יצאנו משם, ואני עליתי על הרכבת חזרה לחיפה. שעה אחר חצות התמוטטתי במיטה.