אני נסחף בפנטזיות על אחת. אחת שעוד אפגוש. אחת שזה מכבר פגשתי, וכלל לא ידעתי... איך נעלם לנו בסבך החיים, נעלם מכולם. רק היא ואני. זיכרון שלא נגמר. קן של אהבה, נבדל מכל השאר. מחובקים בעולמינו. צוללים לתוך עיניים. מגע שפתיים שלא יידע שובע. וקרירות מיטה בהיעדרה. טיפות גשם שבחוץ, וחום גופה הצמוד, ככה, מתפלשים אחד בשניה, ושאר העולם חסר כל חשיבות.
אני רוצה לאבד את עצמי בתוכך, שתלמדי אותי לאהוב, רוצה לנגוס בך, לגרום אף לכאב, ורק אני בך אאחוז. מנותקים מהעולם, ממונחים של מקום וזמן. ממציאים לנו חיים חדשים, בשפה שרק אנו יודעים. את כל זה ועוד, הייתי רוצה לעצמי, לעצמינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
