התמלא לי

גם מבחינה מקצועית עברנו שינוי משמעותי במהלך הקיץ האחרון. כמו שציינתי בסוף ספטמבר, לאחרונה הצטרפתי למשרד עורכי דין תל-אביבי. אני עדיין נשאר בצפון, ובכלל ההצטרפות נועדה לשם טיפול ומענה משפטי בצרכים המשפטיים של לקוח חשוב שלהם מהצפון. אז בהתחלה, לשם חפיפה, אני אחלק את הזמן שלי בין ת"א ודרום לבנון, אבל עם הזמן הכוונה היא שאהיה כמעט כל הזמן בצפון ואבקר פעם בשבוע במשרד בת"א. העבודה היא בעיקר חוזית, ליווי משפטי לעסקי הלקוח, והיא תדרוש ממני הרבה, שעות, אנרגיה, למידה עצמית. אני בונה על שלושה חודשים ראשונים של קריעת תחת, אבל הסביבה נראית לי חיובית ותומכת. נתנו כבר לאפטופ איתו אני יכול להשתלט על תחנת עבודה קבועה במשרד מכל מקום בעולם בו יש אינטרנט, ובכלל התחלתי לעבוד כל יום עד שמונה ככה. אני יודע שמדובר בשינוי חד לעומת ה"אני פותח משרד לעצמי" של שנה שעברה, אבל במובן מסויים אני רואה את ההזדמנות הזאת כהליקופטר שלי. אני יודע שהייתי יכול להמשיך ולג'עג'ע ככה במשרד שלי, עושה בקטנה קצת מזה וקצת מזה ובעיקר שומר על עצמאות וחופש פעולה, אבל אני גם מרגיש שחסר לי נסיון מקצועי, ולא יעזור כמה בטחון עצמי וכמה יכולת למידה עצמית יש, לעבוד מול לקוח במסגרת מקצועית תומכת זה ליגה אחרת. אני אשמח לצבור לעצמי לפחות שנתיים של נסיון במסגרת החדשה הזאת ואחרי זה נראה מה הלאה. אור חדש את בוקר חיינו.

אז הלקוח העיקרי בו עלי לטפל ביקש שאעבור בידוק בטחוני כלשהוא – פעם אחרונה שעשיתי משהו כזה היה לפני כ-16 שנה לפני הגיוס לצבא. בכל אופן, במסגרת השאלונים, באחד הסעיפים של הפרטים האישיים נדרשתי לכתוב מה הדת שלי. עכשיו, אני רגיל לזה שבארה"ב תמיד היו שואלים אותי לגבי דת ו/או גזע, ושתמיד היתה לי האפשרות שלא לענות על השאלה, וכך הייתי עושה מהסיבה הפשוטה שזה לא עניינו של אף אחד מהי הדת שלי, ואני לא צריך שימדדו אותי על פי האמונה שלי. אז גם בטופס השארתי את הריבוע ריק, ואז המתחקר שאל אותי למה לא מילאתי את הנתון, אז אמרתי שאני לא מתכוון להצהיר על הדת שלי. אז הוא התחיל לכתוב יהודי, אז אמרתי לו, "רגע, מה אתה עושה?! אני לא הצהרתי בפניך שאני יהודי!"  "כן, אני יודע," כך אמר והמשיך בשלו. לא היה לי חשק לריב על הנקודה הזו, הרי סך הכל העובדה שאני יהודי נותנת לי הרבה זכויות במדינה שלנו. חוצמזה שמדובר במקום עבודה חדש ולא רציתי יותר מידי להעלות פרופיל, אבל, כשאני חושב על זה, זה פשוט עצוב, שבמדינה שלנו, שנוצרה הרבה בזכות העובדה שעמים אחרים חייבו אותנו למעמד משפטי נחות של "יהודי", אנחנו משמרים את המנהג הזה של להצהיר באופן רשמי על הדת שלנו. ברור לי שהנוהג הזה בא לידי ביטוי בכל כך הרבה מאפיינים של החיים בישראל, אבל פשוט הרבה זמן לא נדרשתי להתמודד עם זה באופן אישי. כנראה שבכל זאת היטלר ניצח.