ממתיקה חיוכך, בעינייך דבש
צנופה בפינתך, חובקת את ערגת נפשך
סודך אינו רוצה עוד להשאר כבול
פרי כמיהתך החבויה
הכיצד תוכלי עוד להכיל את שביקשת
כל מה שידעת לא משנה עוד
כל זכרון עבר נמחק, כל צלקת נרפאה
שפתייך מלמלות ללא הרף את אשר ליבך יודע זה מכבר
באצבעותייך את זכרון פניו את מציירת
שארית הטעם שעל שפתייך
קצב ליבך המתגבר
החלל שהותיר חום גופו המתרחק
והוא מחכה לך, כן, הוא מחכה
במקום אליו את נוסעת, שם הוא נמצא
ואת יודעת, כן את יודעת
ליבך כולו אהבה.
מוקדש לקצינה של פיקוד העורף שנסעה צפונה הלילה ורחשי ליבה לא ניתנו עוד להכלה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
