התמלא לי

כמעט כל מה שקשור היה ב-24 השעות שבסוף שהיתי בבולגריה היה הזוי לחלוטין. לא היה רגע דל. סרסור הנשק שעשה את החיבור הראשוני עם הקונה המקומי התברר כסודו-סרסור בחורות לא קטן שחמש דקות מאיסוף בסופיה כבר התפאר באוזנינו בתוצאות ניתוח הפרוסטטה שלו (כולל תיאורים גרפים של השפרצות, זב"מים, ועוד). ד"א, אישתו הצעירה ממנו בעשרים שנה והבן שנולד להם לפני שלוש שנים לא מפריע לו להמשיך לתקתק מהצד צעירות שמחכות בבארים עלא-11 דקות של פאולו קואלו.

בבוקר, אחרי שהספקתי לסתום ולשבור את האמבטיה במלון, התכנסנו במשרדי הלקוח שמשום מה מחזיק באמצע סופיה מחסן נשק שיכול לחמש גדוד מסתערבים בולגרים מכף רגל ועד ראש. שלוש קומות של שכרון חושים מיליטנטי: אקדחים, רובים, סכינים, כדורים, חליפות, מה לא. אפילו מטווח יש לו בקומת הקרקע, צמוד למסעדה כמובן. כן, הם באמת שמים גבינה בולגרית על הסלט. בכל אופן, אחרי 7 שעות נוספות של משא ומתן סגרנו את העיסקה, ומיהרנו לשדה התעופה. כמובן שבדיוק באותו הזמן פוטין החליט לעשות לסופיה את מה שבוש עשה לירושלים לפני שבוע. מצאנו עצמנו עומדים שעה בפקק כי ציר הגישה היחידי לנמל התעופה חסום ע"י המשטרה, עד שחלפה מולנו שיירת השרד של הדיקטטור הקטן. בקיצור, הגענו לשדה חצי שעה לפני הטיסה, וכל הדלפקים כבר היו סגורים. קלטתי את הבחורה של טורקיש אירליין איך שהיא נעלה את הדלת." סיר, דה פלייט איז קלוזד אולרדי", אמרה לי והתחילה לצעוד במרץ. אבל אני לא התכוונתי להשאר במקום האפרורי הזה לילה נוסף. פוטין מה פוטין, אני בלי לאגדז' רק קארי-און, אז גברת, איפתח אל משאוושה ביפור איי איפתאח יו ת'תחת. מחכה לנו עוד קונקשין מאיסטנבול ל TLV. עשתה פרצוף, ואז לקחה אותנו לדלפק אחר. חמש דקות להמראה מצאתי עצמי יושב בשורה 27 ליד עומר – הוא בדרכו למצרים. לרגע הוא עוד חשב שאני מצרי. הבהרתי לו שאני מישראל. הוא במקור מעיראק אבל כבר עשרים שנה גר בארה"ב – במישיגן – שם, ד"א, ריכוז הערבים הגדול ביותר מחוץ למזרח התיכון. רגע לפני הנחיתה באיסטנבול, במקום להאיט, להרים את האף ולקזז במאזנות, החליט משום מה הטייס הטורקי ללחוץ על הגז ולטוס יותר מהר, אז יצא שנכנסנו באימ-אימא של המסלול נחיתה עם סקידמארקס מאחורינו. בשדה התעופה של איסטנבול אמנם מצאתי רשת וויפי אבל היא היתה במהירות הפוכה לזו של הטייס. העברת המידע היתה כ"כ איטית שזה הזכיר לי את ימי טרום האינטרנט עם רשתות החיוג למינהן, שם עד שהפיקסלים של הפיטמה השמאלית היו גומרים לעלות, הבנאדם כבר גומר בעצמו. אח, איפה הימים שהפנטזיה היתה מהירה יותר מyouporn.

לסיום, כשהגענו לנתב"ג נפלנו על נהג מונית הזוי לחלוטין. על ההתחלה שם לנו ברדיו מופע סטאנד אפ של הרב לסרי בנוגע ליחסי בעל אישה. "צחוקים". כל הדרך הוא נסע בזיג זאג, ימין, שמאל, מהר, לאט, עשינו תורנות שיחה לשמור עליו שלא ירדם. כשעברנו ליד בנימינה חשבנו אולי לוותר עליו ולהמשיך ברכבת. בסוף הידקנו חגורות והמשכנו איתו. בקיצור, 4 בבוקר הגעתי הביתה, ועכשיו נותרו השלמות של עבודה. מוסר השכל: לא לקחת מפתח של חביתוש (שזה כינוי חיבה לחבית?!?!) בלי אישור של רגע ודודלי.