התמלא לי

לפעמים נדמה לי שאני מכור לחיזוקים חיוביים. אני מכור לכל מיני דברים, טוב, אולי בעצם רק לשני דברים, האחד סקס והשני חיזוקים חיוביים. זה לא כאילו שאני כל הזמן מחכה שיגידו לי שאני מוצלח, או טוב, או עושה עבודה טובה, להיפך, אם נותנים לי מחמאה במפורש אז זה בדרך כלל מאוד מביך אותי, ואני נתקע ולא בדיוק יודע איך להגיב או מה לעשות במצבים כאלה. לקח לי הרבה זמן לשכנע את עצמי פשוט לחייך, לומר "תודה" ולהמשיך בשלי. את החיזוקים החיוביים אני מוצא בידיעה שאני גורם לשביעות רצון סביבי, שאנשים מרוצים, רגועים, מרגישים נינוחים ובטוחים. להתמכרות שלי לחיזוקים חיוביים אני שם לב כשההיפך קורה, כשאני מרגיש וחושב שאני הגורם לחוסר שביעות רצון, או כשרצות לי מחשבות שאני איכזבתי מישהו. כן, זה מאוד פשוט למען האמת – לאתר את סוג המחשבה המפריעה: זו המחשבה שמישהו אחר מרגיש שאיכזבתי אותו. זה הכי מפריע לי כשמדובר במישהו שאני אוהב ואכפת לי ממנו, כמובן, אבל זה לרוב גם עם זרים. רק שכשמדובר בזרים אז יותר קל להמשיך הלאה. כך זה הרגיש לי לפי איזה שבוע וקצת בעת ויכוח קצר ומטופש עם אבי לאחר שנתקבל המכתב בנוגע למשפט, וכך זה היה שלשום כשידעתי שאני לא מוציא לבוס את החוזה הנכון באיכות הנדרשת ובזמן המצופה ממני, וכך זה אתמול כשתקשורת לקויה ופיגור בזמנים גרמו לזוג חברים להתקשר אלינו אחרי שכבר עזבנו את המסעדה והגענו לדירה. ועל כל אלה מצפוני עומד עלי לכלותיני. אז ביג דיל, לעמוד בציפיות של אחרים, זה קלאסי, אני יודע, אבל לא כל הכאבים בחיים צריכים להיות מתוחכמים, לפעמים הדפיקות הבנאלית עושה את העבודה מצוין.