התמלא לי

יום שישי בבוקר ואני התעוררתי בדירה ברמת אביב. משופצת. ממתינה למטבח שיגיע באפריל. סמל. כאב ראש קל בחלק העליון של המוח. חוסר בנוזלים. משקל עודף של מחשבות. איך עדיין לא המציאו את ההארדדיסק הנייד עבור המוח. גם מגבה מחשבות ידע וחלומות, גם מסנכרן, וגם מקום לאיחסון כל אותם דברים שכבר אין צורך שיישבו לך על הקאש ממורי – אקסיות שלא נעים לפגוש ברחוב, טעות בעבודה שמעיקה על המצפון, או סתם תהיות שלא מצאו מקומן. ואם כבר תרופות חדשניות, אז אולי במקום לקחת אנטיביוטיקה ושאר כדורים, ימציאו לנו איזה צלחת פטרי (פתרי?) משוכללת שנעמיד ליד המיטה כל פעם שנרגיש חולים. והצלחת פטרי הזאת, יהיה בה מזון כה טעים, וטמפרטורה בול, והיא לא תתנדנד, (אלא אם זה מה שאותו חיידק אוהב), אלא פשוט תשב שם ליד המיטה, אלטרנטיבה מזמינה, ואז כל החיידקים במקום לנפוש בגוף החולה פשוט ידלגו לצלחת הפטרי – לא צריך להרוג אותם, פשוט צריך לאפשר להם לחיות במקום אחר.

אלה כל הרעיונות שיש לי כרגע. אה, והיתה עוד איזה מחשבה על זוגיות כמוצר צריכה של המאה ה-21 אבל אין לי כוח להכנס לזה כרגע.

ואולי עוד דבר אחד אחרון ניופאן. ניופאן האלה, אתה קונה מהם מכונת כביסה חדשה, והם שולחים לך לדירה טכנאי להתקנה. עכשיו, לא משנה ש-24 שעות לפני אני מקבל מהם sms תזכורת, הבנאדם גם מתקשר חצי שעה לפני שהוע מגיע, ואז נכנס לדירה בחור חייכן, לבוש במדים נקיים ומסודרים ונושא עימו שני ארגזים של אבקת כביסה זה היה חלק מהמבצע. לא רק זה, הבחור מוציא שקית פלסתיק מקופלת, מתחיל לפרק את האריזה, ואת הזבל ישר מכניס לשקית שהוציא, והכל בחיוך ובהסברת פנים. את המכונה הרכיב בול, על תקלה באמצע (סתימה בביוב) עזר להתגבר, ואת הלכלוך מאחוריו ניקה כלא היה. זה שרות, ככה משמרים לקוח שיחזור לקנות שוב וגם עושים פרסומת שמביאה לקוחות אחרים.