התמלא לי

עוד לילה ללא שינה

מחשבות נוגות אל תוך האפלה

אני נסחף בפנטזיות על אחת. אחת שעוד אפגוש. אחת שזה מכבר פגשתי, וכלל לא ידעתי... איך נעלם לנו בסבך החיים, נעלם מכולם. רק היא ואני. זיכרון שלא נגמר. קן של אהבה, נבדל מכל השאר. מחובקים בעולמינו. צוללים לתוך עיניים. מגע שפתיים שלא יידע שובע. וקרירות מיטה בהיעדרה. טיפות גשם שבחוץ, וחום גופה הצמוד, ככה, מתפלשים אחד בשניה, ושאר העולם חסר כל חשיבות.

אני רוצה לאבד את עצמי בתוכך, שתלמדי אותי לאהוב, רוצה לנגוס בך, לגרום אף לכאב, ורק אני בך אאחוז. מנותקים מהעולם, ממונחים של מקום וזמן. ממציאים לנו חיים חדשים, בשפה שרק אנו יודעים. את כל זה ועוד, הייתי רוצה לעצמי, לעצמינו.

1.     עברה לה עוד שבת, ואיתה עוד סוף שבוע, ואפילו כבר יום ראשון נגמר. ולפני כשעה עוד הרגשתי עייף וכיביתי את האור, אך מאז לא הפסקתי להתגלגל כמו איזה walrus חצי בוגר על הרציף שממתין לאיזה דג שיעוף לכיוונו. אז יצאתי למטבח שם קילפתי ואכלתי שני תמרים, והנה עכשיו אני שוב כאן, מנסה לנקות מחשבותיי, ולהסדיר קצת שלווה בליבי.

2.     If there is no desire to dominate, there will be no need to fear – ישנם הרבה סיבות לפחד. אבל ככל שהדבר תלוי בסיבות שאנו מביאים על עצמינו, הרי שהצורך שלנו לשלוט הוא אחד מייצרני הפחד הגדולים ביותר. השולט תמיד מפחד לאבד את שליטתו. ההפחדה, היא דלק קיומו. ולרוב אחר השולט רודפים כוחות המעוניינים בהדחתו. השולט משמר מעמדו ע"י דיכוי מתחריו והפחדת תומכיו. הכל לפי תפישת קיומו. ועל-כן, אם נוותר על הדחף שלנו לשלוט (כאמצעי לשמר את מרכולתינו), הרי שלא יהיה לנו צורך עוד לפחד. השאלה היא האם משוואה זו נכונה גם כלפי האיש ולא רק לגבי האומה.

3.     אצל האיש, היכן שהמחשבה נגמרת מתחיל הרגש, והיכן שמתחיל הרגש נעלמת השליטה. והיכן שהשליטה בנסיגה, הרי נחשפים אנו לפגיעה. וזה בדיוק הקאטצ'.

4.     יש שני דברים שאני רוצה כרגע לעצמי. אני רוצה לייצר הכנסה, ואני רוצה אהבה. בשני אלה אני מרגיש כניצב אל פני תהום פעורה. An abyss of a sort. לייצר הכנסה אני פשוט צריך לעבוד. לעבוד, למצוא לקוחות, לייצר מוצר משפטי, עסקי, אנושי, ולכסות הוצאות. דיי פשוט. רק צריך למצוא לקוחות. אהבה, זה כבר סיפור אחר. אהבה אסור לחפש. אהבה, צריך לרצות בלי לרצות. אהבה, היא אומנות הקַּשת. אהבה, מחייבת את ניתוק המחשבה, ניתוק השליטה, ואם במקרה טומנת היא מודעות בחובה, הרי חסד גדול נעשה. . .

5.     לפעמים, לקראת התעוררות, אני חולם חלום. אז אני בחלום שלי, חולם... חולם חולם, ואז מתעורר, ופוקח עינים ורואה כי בוקר, ואני חושב על מה שהרגע חלמתי. ולפעמים, אז אפשר לעצום עינים ולחזור לישון, ולהתחיל מחדש את החלום, בסצינה שעזבת ומשם לתת לזה להתפתח לסצינות האחרות. אז ככה זה מודעות לאהבה תוך כדי. ולעיתים נדמה לי שכל חיי אני מכין עצמי למפגש הזה שבין המחשבה והרגש, כדי שלכשיקרה אוכל למצות ממנו את כל שניתן במודעות מלאה ומבלי לפגוע בשליטת הרגש. (כמה מחושב מצידי.)

6.     באהבה, דברים קורים, וכשהדברים האלה קורים אז הזמן יכול להעצר, וכשהזמן נעצר, והעולם נעלם, ואני פותח עינים ואת איתי, אז זה זה. ואת זה אני רוצה למשוך עד כמה וככל שניתן.