דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

היא שכשאת "נופלת מהעגלה" המודעות הזו עוזרת לך לעשות את זה בצורה הרבה יותר יעילה.

כך לדוגמה אם הבעיה שלך היא אכילה רגשית, כשרע לך, את לא מסתפקת בלחפש בבית, שממנו כבר מזמן ביערת את הפיתויים (כי אין אפוטרופוס לעוגות קצפת) אלא קופצת למאפייה ממול. ואת כבר משקיעהוקונה דברים שממש רעים בשבילך - כי את יודעת שאם וכאשר ההרגשה תעבור, את לא תרשי לעצמך להינות מהם יותר (וטוב שככה)

אגב, מלוח משום מה יותר טוב לי ממתוק בסיבוב הזה.

ואל תשלו את עצמכם, במדף של המלוחים יש הרבה יותר דברים טובים שמאד רעים בשבילי.  

לא מבינה את זה בכלל.

אני עייפה, ומאוכזבת (מעצמי, החיים לא עשו לי שומדבר רע) ובאופן כללי לא טוב לי.

קוראות יקרות, אם אנחנו חולקות DNA  - זו לא קריאה לעזרה. בבקשה ללא להתקשר לשאול מה שלומי - אני לא עונה, רע לי מדי.