דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

השלל:

"פאוסט", התרגום החדש לעברית, מא' שיזכר לעד כמביא המתנה המעולה ביותר

מיקרוגל חדש - משלל אוהבי ומוקירי זכרי ששמעו אותי מדברת על רשימת הדברים שאי באמת צריכה והחליטו לעשות מעשה.

מאסאג' חינם לפדייה בזמן הנוח לי מהדודה ת'

שעון יד אלגנטי מילדיה של הדודה ד'

סנדלים מע' אחותי היקרה

4 חזיות - 3 מאמא, ועוד אחת שהזמנתי וההוא ישלם עליה.

3 חולצות - אחת מאמא 2 מסבתא

זוג מכנסיים "קלאסי" "שלעולם לא יצא מהאופנה" (לפחות לא בשבועיים הקרובים) מאמא.

זר פרחים מפלסטיק שהאיש הכריח אותי ללבוש במהלך כל המסיבה וגרם לי להרגיש כמו נסיכה בדקות הספורות שלא נתלשו לי שום שערות.

האיש עוד לא קנה לי מתנה. זה בסדר כי מה שהוא הולך לתת לי מ-א-ד שווה את ההמתנה.

המסיבות:

1. סופ"ש אצל אמא בלווית שלל בני משפחה למיניהם. היה רגוע, מענג ובאופן כללי משיב נפש. כלל שתי עוגות יומולדת, כמות בלתי נספרת של כרטיסי ברכה שבחלקם היה כסף ועל חלקם צוירו פרפרים שזה טוב באותה מידה. באופן כללי המשפחה שלי היא קבוצת אנשים מעניינת ונחמדה ששווה לבלות איתם זמן (באופן מוגבל) ומזמן לא נהניתי כל כך.

2. תוך הפרה של המדיניות רבת השנים שלי, ערכנו מסיבת יומולדת אמיתית (למבוגרים הפעם)- בניגוד לפלצנות הרגילה הנהוגה במקומותינו במקום ללכת לבר רועש הלכנו למגרש באולינג רועש לא פחות. הדיל כלל טורניר שבסופו 5 המוצלחים ביותר עלו לסיבוב גמר ואפילו חולקו מדליות. א' (מהפאוסט) שמעולם לא שיחק או אפילו דרך במגרש באולינג הגיע למקום שלישי מכובד ביותר ואף הרשים בסט של סטרייק וספיר בסיבוב האחרון ועל כך רבה הערצתי לו עד מאד.

אני לעומת זאת הגעתי למקום האחרון בהחלט עם 36 נקודות אחרי 10 סיבובים. וכל ניסיונותי להסביר שזה לוקח סוג מסוים של כישרון להצליח להגן על כל כך הרבה פינים נפלו על אוזניים ערלות.

ההתחלה היתה דווקא די מאכזבת. חלק מהאנשים לא יכל להגיע בגלל המלחמה, חלק אחר קיבל הודעה מאוחר מדי. וכולם, אבל כולם, אחרו. אני מתבאסת משולחנות ריקים. עושה לי פלשבאקים לממולדת ב"קיץ של אביה". בנוסף, הדיל שתואר בהתלהבות רבה על ידי האחראית על האירועים התברר כשווה הרבה פחות אחרי שסיפרו לנו על כל המגבלות עליו רק כשהגענו. אז נוצר המצב הבא: חלק מהאנשים לא אוהב באולינג ועשה פרצופים, חלק אחר התמרמר על איכות ועלות הדיל שבאמת נראה בשלב הזה פחות אטרקטיבי ואני, עם פלשבקים מטורפים לכל מיני מסיבות יומולדת בילדותי* כמעט רציתי לבכות.

אבל אני כבר ילדה גדולה בת 27, אז התאפקתי.

בסופו של דבר האיש תפס פיקוד. והתחלנו לשחק. אין כמו משחק באולינג טוב כדי להמיס אווירה קשה. וכולם, כולל אותי התחילו להינות עד מאד. מ' ביקשה לקבל את השתייה שלה בזמן המשחק (דרישה מוצדקת לכל הדעות) אבל בעלי המקום טענו שהשתייה מגיעה רק בזמן האוכל עצמו. י' בעלה החליט שכלו כל הקיצים והם הולכים מה שהרגיז אותי, בין היתר כי יצא לי כבר לוותר על פרינציפים מסעדתיים שונים** שלי באירועים שלהם וחשבתי לעצמי שהם יכלו לחסוך לי את עגמת הנפש. ונכון שזה קצת קטנוני מצידי ושהייתי צריכה להיות חברה טובה לתמוך במאבקם הצודק, אבל עדיין הייתי קצת רגישה ולא רציתי שהם ילכו, מ' היא החברה הכי טובה שלי.

בסוף הם נשארו בפרצוף קצת חמוץ.

אבל האווירה כאמור השתפרה. המשחק שיפר את מצב הרוח, הארוחה היתה נעימה, יצא לי לפגוש את החברה החדשה של ההוא והיא נראית חביבה להפליא והאיש השתדל לסנן ממני עד כמה שאפשר את המנהלות, (ואין לכם מושג כמה נוצרו מהמפגש בין הקבוצה הפיינשמקרית של חברים שיש לי להנהלת המקום שבאמת יכלה להיות יותר אדיבה) וכל הזמן הזכיר לי להנות. אז נהניתי - היתה לי ברירה?

מ' ובעלה פרשו מוקדם כי היא עובדת במלחמה והיתה עייפה. כל היתר הצטרפו אלינו הביתה לקפה ועוגת מוס שוקולד. הערב הסתיים כמה שעות מענגות ביותר מאוחר יותר. השיחה קלחה כמים, קבענו (כנראה) מועד חדש לAD&D, העוגה היתה מעולה והחברה עוד יותר.  

באופן כללי יומולדת מוצלח. עם מ' אני צריכה לדבר, אני חושבת שנעלבתי ואני לא אוהבת לעשות את זה.

מ"בולה באולינג" בחולון (כן נסענו עד לדרום הרחוק בשביל הדרעק הזה) אני ממליצה להתרחק. הערב היה נפלא אבל הם השתדלו כמיטב יכולתם לקלקל אותו וזה לא מה שאני מצפה מנותן שירות.

הסיכום הוא חיובי, גם אם השתמשתי בפוסט כדי לפרוק קצת מהרגשות השליליים, שנבעו יותר מטראומות עבר ושריטות כלליות מאשר ממשהו שקרה אתמול בערב, היה לי כיף גדול.

אני בת 27. The only way is up

* ביומולדת 3 ההוא (שהיה אז בן פחות משנתיים) הרס לי את הזר היפה שהכנתי לאמא במו ידי.

ביומולדת 9 צחקו עלי שאני עם שרוולים ארוכים באמצע הקיץ למרות שכולם ידעו שמתחתם היו חבורות כחולות מכוערות למדי. ואז צחקו עלי שאבא שלי מרביץ לי כשהיה לי חם והפשלתי אותם (אמרתי לכם שהקיבוץ הוא מקום מגעיל?)

ליומולדת 10 פשוט לא באו

בבת מצווה אבא שלי דפק על השולחן בקולי קולות בזמן הנאום של סבא שלי ז"ל (אז הוא לא היה ז"ל כמובן) ואני ברחתי החוצה וביליתי חלק נכבד מיתר הערב בבכי.

אחר כך הפסקתי לעשות אותם.

** אני מסבירה בדיוק מה להוציא מהמנה שאני מזמינה, מחזירה מנות לא טעימות למטבח ללא היסוס, לא נותנת טיפ אם לא מגיע, לא משלמת אבטחה כי אני חושבת שאחרי 4 שנים הם כבר הכניסו את העלות למחיר הארוחה ועכשיו סתם משתמשים בשיטת "מצליח". ובקיצור אני לקוחה קשה, דורשת תמורה לאגרה. ולפני שתרחמו על המלצריות: מלצרתי בעצמי, אני יודעת מה ההבדל בין לקוח תובעני (אני) ולקוח קרציה (לא אני). ואני נותנת טיפ יפה מאד לאנשים שעומדים בפרץ.