דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

מתחת לשמיכות שלנו יש ריח של חום וביטחון.

יש הרגשה של אור גם באמצע הלילה.

אפשר לראות את האהבה.

כשאנחנו יחד מתחת לשמיכות ואני נושמת אותך.

אני מרגישה בבית.

ההרגשה הזו מחלחלת לתוכי דרך כל הנקבוביות

ועוטפת אותי בך, בנו.

גם אחרי שיצאת מהמיטה בבוקר,

כשאני מכורבלת לבד,

מנסה לגנוב עוד כמה שניות של לילה,

אני עדיין מריחה,

אותך ואותנו,

ריח של ריגוש ושלווה

שלא מצאתי בשום מקום אחר.

וכנראה גם לא אמצא.

ולא משנה איפה נמצאות השמיכות האלו -

באיזו מיטה, חדר, עיר או ארץ,

כשאתה שם איתי הן תמיד מרגישות לי נכון.

כאילו מצאתי סוף סוף

משהו שלא ידעתי אני מחפשת.

כאילו אחרי מסע מפרך

הגעתי סוף סוף לנווה מדבר.

כאילו הגעתי הביתה.

כל מיטה שהיינו בה ביחד

מזכירה לי שאני חלק מהאנחנו הזה

שממלא אותי באינספור רגשות

שלחלקם עוד אין לי שם אפילו

אבל כולם יפים, ריחניים, צבעוניים,

כולם אתה ואני ואנחנו.

לא איש שלי, זה לא אומר שמבטלים את הזמנת המיטה החדשה.

אני יודעת שהיא היתה עלתה לא מעט,

אבל אנחנו שווים את זה,

וההרגשה הזו, שיקרה לי כל כך,

ראויה למסגרת מתאימה,

אתה לא חושב?