דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

כבר הרבה שנים אני סובלת מנדודי שינה.

מאז שפגשתי את האיש המצב השתפר אבל לפעמים עדיין קשה לי להרדם. וכשהוא איננו זה יכול להיות בלתי נסבל ממש.

יומיים הוא לא היה בבית. היו לו מבחנים בבוקר מוקדם בת"א והוא העדיף לקצר טווח ולישון / ללמוד בהרצליה אצל משפחה. הוא ביקש שאבוא איתו אבל העדפתי לתת לו ללמוד.

כשהוא חזר הביתה אתמול בערב התנפלנו זה על וזה ועל המיטה - ונרדמנו. עם הבגדים והכל.

בהיותנו זוג צעיר זה בטח היה מתסכל אותי נורא להתעורר בבוקר, עם החזיה לוחצת במקומות לא ברורים אך כואבים והידיעה שכל מה שעשינו היה להשלים שינה.

אבל בשתיים הוא התעורר והלך להגיד שלום למתחרה שלי*. כשהוא חזר למיטה הוא הפשיט אותי ואהב אותי כל כך ברכות שאפילו לא התעוררתי לגמרי. בבוקר התעוררתי עטופה בו ובהרגשה שאני לא זוכרת שהרגשתי אי פעם: שאני אהובה, ונחשקת, וChrished (לא מצאתי בעברית) כל כך, שלא מצאתי מילים לבטא אותה אפילו.

אני אוהבת אותך איש.

*המחשב שלו.