דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

מכיוון שאני עוברת שלב השתפכות במערכת היחסים שלנו, אני חשה צורך להבהיר שלמרות שהוא נפלא ועדין ושונא את אבא שלי ומוריד לי  אינספור סרטים מהאינטרנט ומבשל ומנקה מרצונו החופשי ומלטף ואוהב ובאופן כללי מתנת האל לי, מה שבאמת מחזיק אותנו ביחד זה חוש ההומור שלו, שאני אפעם לא יודעת מתי יצוץ ותמיד רוצה עוד:

בחנות

אני בשלב הערום למדי של החלפת בגדים והאיש פורץ פנימה עם בגד שביקשתי.

אני: "~צווחה של בחורה שראתה עכבר/מקק/מישהו פתח לה את הוילון באמצע החנות והיא בדיוק לובשת את חזיה משנת תרפפ"ו ותחתונים מתקופת הפלמ"ח~"

האיש: "מה? כולנו נשים פה!"

למבינים

אחותי: הבורקס האלו הם בחזקת חלבי

האיש: אז תוציאי מהם שורש חלבי ותעשי אותם פרווה כדי שנוכל לאכול.

בדרך לארוחת שבת בירושלים- על אחד העצים תלה עובר אורח חביב כיפה שנשרה מן הסתם מראשו של אחד מילדי השכונה.

האיש: "העץ הזה מתאים לשכונה - גם מקפיד וגם סטייליסט - תראי, הכיפה תלויה על הצד"

יש עוד מיליונים וחבל לי שאני לא זוכרת אותם, בין היתר כאמור כי הם מהווים דבק מגע ליחסים שלנו גם ברגעים שמרגישים הכי "סוף". כדי להנציח לעתיד אני מודיעה בזו על כינונה של פינה חדשה. working title: פינת האיש (טוב אז אני לא מקורית) הצעות אחרות יתקבלו בברכה.