דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

ובזאת הסתיימו החדשות הטובות שאני מתכוונת לחלוק עם העולם

פגשתי את אבא שלי וכרגיל זה עשה לי רע ותפס את רוב זמן השיחה עם הפסיכית. אפילו על הטיפול שלי הוא משתלט ואני בכלל רציתי לדבר על איך שאני מרגישה. במקום לספר לה, אני אנצל באופן מחפיר את המערכת ואספר לכם:

ההורמונים שאני לוקחת כדי לטפל בבעיות השפירות במערכת הרבייה שלי הורסות את ההשפעה של נוגדי הדיכאון.

בנוסף, מסתבר שיש לי אבנים בכליות (זה או שהיצור מהסרט "מאדים" עומד לפרוץ מהבטן שלי כל רגע) וכואב לי נורא נורא נורא.

ויש לי שלפוחית בכף הרגל. וקר בירושלים הזאת. ואין לי כוח לכלום.

פורים היה סבבה ויש התקדמויות בכל מיני דברים מוצלחים אבל תסיקו בבקשה את המסקנה המתבקשת מהנ"ל: אני לא במצב רוח לדבר על זה. או לראות את חצי הכוס המלאה. למעשה, אני שוקלת לנפץ את הכוס המ****נת לחתיכות מיקרוסקופיות ולא עושה את זה רק כי ברור לי שאני אחתך ואצטך ללכת למיון לתפירה וכבר נגעו בי מספיק זרים לא סימפטיים בזמן האחרון.