דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

במיתולוגיה היוונית לאלים היה המון דימיון בכל מה שקשור לעונשים.

כך לדוגמה סיזיפוס נדון* לבלות את חייו בדחיפת סלע עצום מימדים במעלה הר. כל פעם שהוא סופסוף הגיע למעלה - משהו דחף את הסלע בחזרה לתחתית. כמובן אם האל שחשב על זה* היה חי בתקופת עמק אקמי ווולט דיסני הוא מן הסתם היה מקפיד שהסלע יעבור על סיזיפוס וישטח אותו לפנקייק כך שהירידה שלו אחרי הסלע תהיה גם משעשעת ולא רק סיזיפית. אבל עזבו, האלים היווניים היו יותר בקטע של כמות, הם לא נשארו להסתכל על הנענשים שלהם כי תמיד היה איזה בן תמותה אחר שיעצבן אותם והם לא רצו לפספס אפחד.

אותי לדוגמה.

ומכיוון שאני נולדתי אחר רוג'ר ראביט, אני כן מרגישה כמו פנקייק. וזה המון עבודה להתנפח מחדש לגודל נורמלי ולהתחיל לסחוב שוב את החיים שלי במעלה ההר. אבל אני מנסה. כמו סיזיפוס, האידיוט, במקום לוותר ולהניח לסלע במקום שבו הוא כנראה רוצה להיות אני מתכוננת לדחוף אותו שוב.

מצד שני למצב הפנקייק יש יתרונות. היום אני נושמת יותר בקלות. מחר אני אצטרך לדחוף את החיים שלי במעלה ההר ואזיע (כמה לא נשי) אבל היום אני עוד רודפת אחריהם. ומרגישה לכן קצת פחות כבדה. וקצת יותר מסוגלת להתמודד. קלילה כמעט.

וכיוון שכך, אחלוק איתכם איזה פכ או שניים מהחלק הפחות דיכאון-אני-רוצה-למות של חיי:

אתמול בערב הלכתי למפגש נוסף של הסדנה בשיטת שרמן. בהתחשב בחוסר שיתוף הפעולה של מערכת הרבייה שלי איתי בזמן האחרון חשבתי שאם לא יועיל בטח לא יזיק. בתחילת המפגש מירב אמרה לנו להניח יד על הרחם שלנו ולנסות לשמוע מה היא** רוצה להגיד. כל מה שאני שמעתי זה "תיק תק" "תיק תק" שהלך והתגבר.  אמאל'ה! דו שוחחתי עם עומק ליבי. באמת יש לי שעון ביולוגי. והוא עושה המון רעש!**** ובעוד אני מתכננת לספר לאיש שלי שאין ברירה והרחם רוצה שנתחיל לפרות ולרבות פתחתי את העיניים שלי כדי לוודא שאפחת לא שומעת את הרחם שלי צועקת כמו חנה***** "הבו לי בנים (או בנות) ואם אין אני אעשה לך צרות" (טוב, בסדר, פתחתי אותן כדי לראות מי מרמה) ומסתבר שכולן שמעו את התיקתוק של השעון על הקיר. לא ביולוגי ולא נעליים.

טוב בסדר, זה לא שאני באמת מוכנה לגדל עכשיו ננסים. ולראיה שחזרתי לימי הנערות העליזים - פרחו לי המון חצ'קונים קטנים ולא חינניים על הסנטר. בטח כדי להזכיר לי שהרחם סתם מקשקשת בקומקום ואנחנו בכלל לא מוכנות להשמין (עוד יותר) לחומצה פולית, לצירים, לאפיזיוטמיה ולהנקות בשתיים בלילה.

חוצמזה מסתבר שבזמן הריון אי אפשר לקחת Happy Pills ותסכימו איתי שאנחנו בהחלט עוד לא  מוכנות לזה. בכלל. אפילו לא קצת.

אני אקנה עוד עציץ. ואני מבטיחה להשקות אותו אפילו.

זהו בינתיים. זה לא שהיה לי הרבה זמן לחיות. להזכירכם, הייתי עסוקה בלרחם על עצמי ולרצות למות בשבוע האחרון. היום לשם שינוי, אני אשתדל להוסיף גם חיפוש עבודה לרשימה הזו. מחר אולי אני אפילו אדחוף את הסלע במעלה ההר.

אולי לא. בכל זאת, זה שסיזיפוס היה אידיוט באמת לא מחייב אותי.

 __________________________________

* לא זוכרת בגין איזה פשע, עזבו אותי, המיתולוגיה הזו היתה מזמן.

* לא זוכרת מי זה היה, עזבו אותי, המיתולוגיה הזו היתה מזמן.

** רחם, בהיותה האיבר הכי נשי, היא נקבה. אם למישהו יש בעיה עם זה, זה לא מעניין לי את הביציות. הן עסוקות ברגע זה בלמות, בחושך, לבד. ואפילו לא הציעו להן מים.

*** כן הביציות שלי פולניות - זה באמת מפתיע אתכם?

**** מסתבר שהאבנים בכליות הן בעצם ההתקן התוך רחמי שלי, שהרחם לא הסתדרה איתו לכן שלחה אותו לקיבינמאט ועכשיו הוא מסתובב בכלמיני מקומות לא לו ועושה המון נזק כמו שרק גבר יכול לעשות. כך שהיתה לי פתולוגיה סבירה לחשוב שהרחם שלי מרגישה לא מנוצלת כראוי.

***** אמא של שמואל הנביא חסרי תרבות שכמוכם.