דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

רצינו לחסוך, הלכנו לקוסקו. הסופרמרקט הענק בעולם. הבעיה היתה שמוכרים שם רק לענקים. חבילות של 2 קילו פסטרמה,  מכלי ענק של 5 קילו (10 פאונד) של מיונז וחרדל, מינימום 10 ק"ג של עגבניות. אנחנו רק רצינו להכין סנדביץ'.

בכלל הם מגדילים פה הכל לרמות בלתי אפשריות: שתי מכוניות משטרה ועשרה שוטרים. סירנות הולכות ומתקרבות של אמבולנס וכבאית עמוסה אנשים הרגע עצרה ליד המדרכה ממול.לפחות מיני פיגוע הייתם חושבים.

אשה זקנה קטנה ברחוב. אפילו לא התעלפה, סתם התיישבה לנוח.

בכניסה למשרד שלי יש שתי דלתות אלקטרוניות שביניהן "אזור ביטחון" שאפשר לנעול, לרוקן מחמצן ולהזרים לתוכו גז רעיל. לא ענו לי כששאלתי אם המיכל של הגז טעון.  היום, הורידו את השם של החברה שאני עובדת בה מהבניין. מסתבר שאנחנו מטרה לפיגועים והם לא רוצים שידעו שאנחנו כאן. כל זה בגלל שמסגד שתבע אותנו לדין ויתר על התביעה.

ולא, הם לא חושבים שהם מגזימים. אפילו לא קצת.

אני צופה עכשיו בתוכנית בה מבוגרים מפסידים לילדים בכיתה ה' בגלל שהם לא יודעים את התשובה לשאלה הבאה: אם y=3x ן 3X = 12 כמה שווהY? המתחרה היתה גאה מאד להכשל בשאלה הזו ולהודיע היא פחות חכמה מילדים בכיתה ה'.

להגנתי, הרגע חזרתי מחדר כושר, אני כותבת פוסט תוך כדי צפייה והשלט נעלם אז החלפת ערוצים היא בעייתית (כי אני עייפה, לא כי אני עצלנית!!!!). ואני כן ידעתי מה שווה Y!!! וזה לא 4.

שלוש שעות בילינו במכונית שלשום. 90 דקות לא כולל חניות. הייתם חושבים שנסענו לבקר בניו יורק עיר האורות ובילינו כמו משוגעים. סתם נתקענו בפקקים של ה-4 ביולי. והלכנו לאיבוד כשניסינו לעקוף אותם. שלוש פעמים. ואז כשמצאנו סוף סוף את הכביש למקום אליו היינו צריכים להגיע הוא היה חד סטרי. ולא האחד שהיינו צריכים...

כדי להוסיף טוויסט סוריאליסטי, הסיבה שלא לקחנו את הרכבת הביתה היתה שהציעו לנו טרמפ. הנהג היה מתמחה אוהב גברים שיש לו קראש מטורף על ז'. ז' קבע עם חבר להפגש 20 דקות אחרי שיצאנו מהמשרד. כל פעם שהוא התעצבן על העיכוב המתמשך והולך המתמחה המסכן התבלבל עוד יותר והלך שוב לאיבוד.

יום העצמאות האמריקני דומה לזה הישראלי חוצמזה שאצלנו שמים פרות ועופות שלמים על הגריל והאמריקנים לא מבזבזים מקום על בשר אמיתי ומעדיפים להתמקד בהמבורגרים ונקניקיות מלאי שומן וזבל. מצד שני, הברביקיו (בארה"ב לא עושים "על האש") נערך בבית עם בריכה וג'קוזי בגודל כמעט זהה. רק שהג'קוזי היה בתוך הבית, והעוזרת מדי פעם נכנסה לנגב את המים ששפכנו בכל מקום. הגריל היה בערך בגודל של הסלון שלנו, ועל המדשאה היו שני ערסלים גדולים מספיק לשלושה אנשים .

אז אולי הם לא לגמרי טיפשים האמריקנים האלו.

בהזדמנות נדבר על האנשים היותר מעניינים שאני עובדת איתם, בינתיים, אלו היו החוויות העיקריות של השבוע.

מתגעגעת לכולכם. בעיקר למזג אוויר שפוי.

אני

עריכה מאוחרת - מה הסיפור של האמריקנים עם השיטה המטרית? דבר אחד טוב נתנו הצרפתים לעולם, לא כדאי לנצל? הרי הם דופקים רק את עצמם! ואותי!

אוקי, הבנתי, זו קונספירציה אנטישמית. לא משנה.