דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

החתונה שלנו, הקטנה, האינטימית, השובבה משהו, הולכת לעלות המון כסף.

לא כי התכוונו, להפך, אני מתמקחת על כל שטות, ויתרנו על דברים שלא חשבנו שהם חיוניים וביקשנו מחברים ובני משפחה להביא איתם חלק מהאלמנטים העיצוביים (חופה לדוגמה) ואפילו מערכת הגברה.  

ועדיין, החתונה הולכת לעלות אי אלו עשרות אלפי שקלים. אוטו במצב מעולה מיד ראשונה - פחות או יותר.

לא נכנס לחובות. לאיש יש חסכונות גדולים מזה פי כמה, ההורים של שני הצדדים הציעו לנו סכומים של כסף שלא רק מכסים את עלות החתונה אלא מעבר, גם הסבים הציעו לתרום לנו סכום לא מבוטל וזה עוד לפני שספרנו את המתנות.

לא התפרענו. הזמנו 130 איש, לא כולל ילדים. ואם זוכרים שהמשפחה המיידית של שנינו ביחד מהווה כ-100 אנשים טבין ותקילין אז באמת, באמת באמת, הזמנו רק אנשים שקרובים לליבנו ולחיינו עד כדי שנרצה לחלוק איתם את היום הזה. אנחנו לא צונחים ממסוק או מתחתנים מתחת למים (למרות שהרעיון עלה...). אנחנו רק מזמינים את האנשים הקרובים לנו ביותר לבראנץ' ביום שישי. אפילו לא ביקשנו מהם להתלבש יפה (כי חבל, מלחמת המים ופינות היצירה שתכננו ממילא יקלקלו להם את הבגדים).

וזה בכל זאת יוצא המון כסף.

הגענו למצב שבו אני אומרת על הוצאה של 2,500 ש"ח שהיא פינטס. אלפיים וחמש מאות שקלים חדשים הם לא פינטס. לא איפה שגדלתי ולא איפה שאני חיה. זה שכר דירה לחודש, חשבון פלפון של חצי שנה. זה לא פינטס.

היום מצאתי סוף סוף טבעת נישואין שבאמת אהבתי. היא היתה כמובן הכי יקרה בחנות. להכין לשנינו זה יעלה פי שניים ממה שתיקצבתי. נכון התיקצוב היה כנראה קצת לא ריאליסטי ונמוך מדי. נכון שדווקא כאן לא כדאי לקצץ כי הטבעת תלווה אותי (כך אני מקווה) הרבה שנים, נכון שזו הטבעת הראשונהשהתחברתי אליה ורציתי ללבוש, עכשיו, תכף ומיד.

אבל זה מצטבר להמון כסף,  לאוטו שאני כל כך כל כך רוצה.

אני לא הולכת לבטל את החתונה.

אבל מציק לי נורא כמה שזה יקר.

בכל זאת, יש ילדים רעבים בסודן. אני חושבת שיש כאלו אפילו בירושלים.

וזה המון כסף.