דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

ביום חמישי האחרון עשינו האיש ואני מעשה מהסוג המשפחתי. אנחנו עכשיו עבדיה הנרצעים של גורת חתולים. 

השם הרשמי שלה הוא כפי שנחשתם קליאופטרה. אבל הגברת, כולה 30 סנטים מקצה אף עד קצה זנב, קצת קטנה לכזה שם ארוך אז כולם קוראים לה קליאו.

חברה של אשתו של חבר של אחי נטשה אותה אצל הזוג שניסה בכל כוחו להפטר ממנה. אחי ששמע ממני שחשקה נפשי בטירן מהסוג המיימיים שאל אם אני מעוניינת. הייתי. האיש קצת פחות. אחרי לחץ פיסי לא מתון בכלל הוא נכנע.לא נורא,  ברגע שראינו אותה הוא התאהב. סידרנו לה פינה משלה, מרופדת ונעימה אבל היא מוכנה לישון בכל מקום, בעיקר אם אנחנו נמצאים בו, חוץ משם. במילים אחרות - מזל שהמיטה שלנו גדולה כי עכשיו ישנים בה שלושה. בעצם "המיטה שלנו" זה  גם לא לגמרי מדויק. זו המיטה שלה. אבל היא נחמדה ומרשה לנו להשתמש בה גם.

החתולה היא כאמור חתולת רחוב נטושה שקיבלנו בחינם, אבל מאז הגיעה לביתנו, לפני פחות משבוע, הספקנו להוציא עליה תקציב של שבועיים. קיבלנו אמנם במתנה קופסה לחול (השירותים שלה. למזלה ולמזלנו, היא מחונכת לחלוטין וברגע שהראינו לה את הקופסה היא הבינה ישר שלא כדאי לה ללכלך לי את הסלון), אבל את החול, הכף לניקויו, מברשת הפרווה המיוחדת, האוכל והכלים לאוכל קנינו במו כספנו. וכמובן קנינו לה גם עכבר צעצוע כמתחייב.

בהתאם למוצאה הלא לגמרי אצילי, היא מעדיפה לשחק עם חוט שקשורה בקצהו חתיכת עיתון במקום בעכבר היוקרתי עליו הוצאתי את מיטב כספנו. היא גם מעדיפה לחפור בפח הזבל על פני המזון היוקרתי והיקר עד מאד שרכשנו עבורה. טוב נו, העיקר שהיא אוכלת.

אני אמנם מתייחסת אליה בלשון נקבה אבל למען האמת העניין עוד לא הוכרע סופית. שאלתי אמנם את הוטרינרית, אבל היא אמרה משהו בסגנון "טוב אם לך נראה שזו נקבה, בואי נלך על זה" מה שעורר בי כמובן המון אמון ביכולות שלה כמומחית לחיות. בעוד ארבעה חודשים נעקר / נסרס אותה ואז נדע סופית מה היא היתה... בינתיים עשינו את הטיפולים שכבר אפשר, הגברת עברה טיפול ראשון נגד תולעים ופרעושים ואפילו קנינו לה חיסון ראשון אבל היא צעירה מדי בשבילו ונחכה עוד שלושה שבועות לפני שנכאיב לה. בינתיים מאז הטיפול מגרד לי נורא כל הזמן. אני מקווה מאד שלא היו לה פרעושים שפשוט נדדו לגוף פחות מטופל משלה.

מחשש שנכאיב לה, או נאבד אותה בהתחשב במימדיה הלא מרשימים בכלל, קניתי לה גם קולר עם פעמון עליו. היא התרגלה אליו מהר ולמדה לזוז באופן שמונע ממנו לצלצל. טוב אם נדרוך עליה היא תוכל להאשים רק את עצמה.

ואלוהים יודע שיגיע לה, הזרועות והירכיים שלי נראים כמו מפת דרכים מרוב סריטות. אני מנסה ללמד אותה שזה לא יפה לסרוט את היד שמאכילה (ומלטפת, ומפנקת) אותה, אבל בינתיים היא מיישמת את הלקחים בעיקר באינטראקציה שלה עם האיש. היא באופן כללי קנאית, כל פעם שאנחנו מתנשקים  היא מנסה להצטרף. מאבק הטריטוריה בעיצומו. אני הייתי קודם אמנם, אבל היא חמודה יותר. בינתיים לפחות, היא הרי לא תהיה גורה לנצח...

לפעמים אני קצת מקנאה בה. האיש גם, החיים בטח ממש מלהיבים כשחתיכת עיתון בקצה חוט מספקת לך שעות של הנאה, העולם כולו הוא מגרש משחקים גדול ושני ענקים שמסתובבים סביבך נכונים בכל שניה לספק לך את כל מחסורך. זה לא שהחיים שלה מושלמים, לדוגמה לא מרשים לה לטפס על שולחן האוכל בשום שלב, מה שגורם לה לתסכול גדול מאד, והאיש מתנגד די נחרצות לעובדה שהמקום החביב עליה לשינה הוא החזה שלי, אותו הוא לא מוכן לחלוק בשום אופן, אבל באופן כללי בהחלט כיף להיות קליאו.