דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

יש שלב בהתבגרות שבו את כבר יודעת את החוקים.

יודעת שצריך לשמור על הפה ולרשום כל דבר שנכנס אליו. יודעת לא לאכול אם אי אפשר לרשום כי זה מתכון לצרות.

יודעת שצריך לרשום הוצאות כי אחרת תרגישי שאיבדת שליטה על החיים שלך.

יודעת שצריך לעשות סוף סוף סדר בכביסה ובארון הבגדים כי הבלגן מציק לך הרבה יותר מחצי השעה שצריך להקדיש לנושא.

יודעת שחוסר הסדר על שולחן העבודה הוא אינדיקציה לבלגן בנשמה ושהסידור יגרום לך להרגיש יותר טוב

יודעת שאת חייבת להמשיך לעשות יוגה גם אם לא בא לך כי הגוף פשוט נעים יותר ככה וחצי שעה של חוסר נוחות שווה את 23.5 האחרות

יודעת שצריך להתחיל לכתוב מאמרים לפחות חודש לפני תאריך ההגשה כי אחרת הצורך להתחנן להארכה מעביר אותך על דעתך ומדכא אותך.

יודעת שאסור להכנע לדיכאון, שצריך לנשום עמוק ולהשאר בשליטה בחיים, בהרגשה, בערימת התיוק.

יודעת שמה שחשוב זה לא מה חושבים עליך אחרים אלא מה שאת חושבת על עצמך

יודעת שמגיע לך להרגיש טוב

ועדיין, למרות שאין לך תירוץ, וכבר עבדת מספיק קשה עם מספיק מטפלים שעלו מספיק כסף כדי שיהיו לך הכלים להתמודד עם החיים ואפילו להנות מהם

את רק רוצה לשבת בפוף ולתת לחתולה ללקק אותך

לא לזוז. ולהשתיק את הקולות המציקים במוח, את תביעות החיים והאנשים מסביב.

לא טוב לך ככה

אבל אין לך כוח.

את רק רוצה שקט בראש.