דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

פתחתי עוד בלוג. אפילו לא בישרא - בדה מרקר קפה.

ואתם יודעים איך זה עם צעצועים חדשים, הם מושכים יותר, לפחות בהתחלה כשלומדים מה הם יכולים לעשות ואיך הם עובדים. אז הזנחתי קצת את המפלצת החביבה שלי. אל דאגה, כמו בובת סמרטוטים שאי אפשר בלעדיה, אני לא נוטשת כל כך מהר ובקרוב מאד אלמד לחלק את תשומת הלב שלי בצורה הגיונית יותר בין הצעצועים.

אני לא מקשרת לשם כי בדה-מרקר הזדהיתי בשמי ותמונתי. הוא "מקצועי" יותר באוריינטציה, מכיל דעות ולא רגשות או חוויות. נוח לי שכאן, במקום כל כך אינטימי, שבו אני כל כך חשופה, מעטים מכירים אותי מחוץ לוירטואליה, ואלו שכן בדרך כלל מכירים גם את התכנים עוד לפני שפירסמתי אותם לעמישראל.

אני מרגישה יותר טוב. אלו החדשות המרעישות באמת. וכשאני מצליחה להדחיק את עניין המשקל (שמטריד אותי יותר ויותר בזמן האחרון) אני כמעט מאושרת.

האיש ואני החלטנו שזה שאין לנו ילדים לא צריך להפריע לנו לצאת לפעילויות והפעלות ברחבי ישראל. בהתאם, אנחנו הולכים לזרוק ביצים כאן.

אתם יכולים להבין מהעובדה שגילינו את התחרות אחרי שסגרו את ההרשמה, והיינו צריכים להתחנן, לבלף ולעשות עיניים כדי להכנס אליה, שזמן לבנות מערכת טכנולוגית מסובכת לא היה לנו. ולמעשה, גם אם היה לנו, אין לנו את הכישורים הטכניים. החלטנו לכן להשקיע באריזה. מתוך הכרה במגבלות (שלנו באופן כללי ושל הרעיון באופן ספציפי יותר) קנינו שלושה תריסרי ביצים כדי שנוכל להמשיך ולנסות עד שנגיע לנוסחה המנצחת.  

להפתעתנו כי רבה הרעיון השני עבד ביעילות מרשימה.

כיוון שאנחנו גרים בקומה ראשונה שלחתי את האיש לקומה הרביעית לראות אם בכל זאת נוכל לבזבז קצת יותר ביצים. ועד הבית, שגר בקומה הזו, כבר מזמן היה בטוח שאנחנו קצת מטורללים. אני משערת שלכן כששאלנו אותם אם אנחנו יכולים לדרוק ביצה מחלון הסלון שלהם הם חששו להתנגד. עכשיו, כשהם בטוחים לחלוטין שאנחנו כיתה טיפולית, כל פעם שאנחנו נפגשים בחדר המדרגות הם מהנהנים אלי בחיוך השמור לאנשים איטיים במיוחד. נדמה לי שהיא אפילו ליטפה לי את הראש בפעם האחרונה.

אגב, גם מהקומה הרביעית המארז המוצלח שלנו עמד בפרץ והביצה נותרה ללא רבב.

מישהו רוצה חביתה?

אז בקיצור, הביצה שלנו תגיע למטה בחתיכה אחת בזמן שיא (עוד צריך לבדוק את זה מעשר קומות אבל לדעתי הדלתא כבר לא משנה הרבה. לדעת האיש, שמבין בזה הרבה יותר ממני, היא משנה המון. נו טוב, לפחות יש לי תקווה שלא יבקעו לי אפרוחים בבית לפני שנשתמש בכל הביצים האלו (מה פתאום לזרוק? על פולניה שמעתם?)) הבעיה העיקרית עם המארז המנצח היא שהוא מאד, מאד מאד אפילו, לא כשר לפסח*. אתם חושבים שזה יפריע לנו לזכות?**

בכל מקרה, יהיה כיף. ילכו קטעים

ואם אתם ברחובות במקרה ביום שלישי בואו לראות איך לפעמים רעיונות פשוטים יכולים לנצח חודשים של השקעה אלקטרונית.****

אה כן, אם גם לכם עוד אין תוכניות לחול המועד,נרשמנו גם לזה ועוד יש מקום בקבוצה שלנו. אם אתם גיקים מן המניין או מומחים למתימטיקה / פיסיקה וכולי דברים שאני מעולם לא הבנתי, אתם יותר ממוזמנים להצטרף. הפרס הוא לראות ילדים בני 14 בוכים.

 בברכת חג כשר ושמח.

אני. קצת יותר מפוצלת מתמיד.

* לא, אני לא מגלה מהו. זה סוד מקצועי. רק חסר לי שאחד המתחרים יעלה על זה ויקח לי את זרי הדפנה**

** תמיד תהיתי - נראה לכם שזרי דפנה זה נוח?

***אני פחדתי שעוד לפני שנגיע בכלל לתחרות מישהו מהשכנים הפחות סובלניים שלנו יצא החוצה לצרוח עלינו שאנחנו מפזרים חמץ בכל השכונה שבוע לפני פסח. מזל שהם היו עסוקים מדי בלנקות מתחת למקרר מכדי לשים לב אלינו. (אבק זה חמץ, לא ידעתם?)

****לקחנו דוגמה מהרוסים. במהלך המירוץ לחלל השקיעו האמריקנית מיליארד דולר בפיתוח עט כדורי שיעבוד בתנאי אפס כבידה. הרוסים פשוט ציידו את הקוסמונאוטים בעפרונות. ודי לחכימא.

פארה העבירה אלי שרביט ועודדה אותי לנסות. אחרי מחשבה מרובה* החלטתי להיות team player. כדרכי בקודש, אני כמובן מצטרפת למסיבה הרבה אחרי שהילדים המגניבים עזבו** אבל ממילא אני לא עושה את זה בשביל צומת הלב***.

1. אני לא יודעת לשחק פריסל. בכלל. משום סוג. וגם לא ספיידר סוליטר. באופן כללי, טטריס הוא משחק המחשב הכי מתקדם שאני מכירה וגם עליו אני לא מתה.

2. אני לא סובלת חיות משום סוג. לא ברמה של לבעוט או להתאכזר אליהן אלא מתוך דחייה משני דברים שהן גורמות לי להרגיש:

2א. אשמה. היה לנו כלב כשהייתי קטנה. העיניים שלו, לא משנה מה עשיתי, היו תמיד עצובות וכאילו אמרו: "אני סולח לך" לא משנה שלא היה על מה. ובשביל זה יש לי אמא וסבתא, אני חושבת שלקבל את זה גם מחיה שאני מנקה אחריה ומאכילה זה מוגזם.

2ב.לכלוך אני תמיד חשה צורך להתקלח אחרי שנגעתי באחת. ומכיוון שבדרך כלל אני לא איסטניסטית ההרגשה מטרידה אותי ואני מעדיפה להמנע.

2ג. (מתימטיקה זה לא הצד החזק שלי) אני לא מוכנה לנקות אחרי אפחד. אני אפילו לא מתלהבת מחיתולים - ואיתם מסיימים תוך כמה שנים. הרעיון של לשלם על משהו שאני אצטרך לנקות אחריו פשוט נשמע לי מעוות.

3. אני ממש גרועה במתימטיקה. ברמה של 2+2=5. זה לא שאני לא יכולה להצליח יש לי 85 בחדו"א א' מהאוניברסיטה העברית. אבל כדי להגיע לשם הייתי מתחילה תרגיל להגשה ב7:00 בבוקר ולא קמה מהכסא לשומדבר כולל פיפי עד חצות הליל. אני פשוט לא רואה טעם להשקיע במשהו כל כך משעמם. במילים אחרות, אני יכולה, אני פשוט לא רוצה.

 4. בניגוד גמור ל-3, הפוסט הזה גרם לי באופן לא אופייני ובלתי צפוי בעליל לנסות לפתח את הנוסחה i(a+b)^n****יום שלם שיחקתי עם זה, חיסלתי בערך 2 דפדפות לפני שהאיש חזר הביתה ועדכן אותי שזה הבינום של ניוטון. ושיש סיכוי די סביר שגם אם יכולות המתימטיקה שלי היו רציניות, אני לא אצליח כל כך מהר לנצח אותו. אין לי מסקנות מהאירוע, תחליטו לבד מה זה אומר עלי.

5. כואב לי הראש. אני יודעת שאמרתי את זה בתחילת הפוסט אבל הנה זה שוב. עזבו אותי, אמרתי לכן שמתימטיקה זה לא הצד החזק שלי.  

ואני מעבירה ברוב פאר והדר את השרביט ל:

בסדר, שאני אנקוט כל צעד שצריך כדי לגרום לה לכתוב מדי פעם.

נוכלת, שלא יודעת שאני קוראת אותה באדיקות אבל אני עושה את זה בהנאה רבה ואשמח שתשתתף בפרוייקט

אופה קטנה - שהפוסט האחרון שלה קצת ביאס אותי ואני רוצה שהיא תחליף

וביבי - למרות שהוא לא מישרא - כי אני מתה לדעת אם הוא באמת יעשה את זה

אני יודעת שצריך להעביר ל-5 אנשים אבל כבר דיברנו עלי ועל מספרים וחוצמזה, לפחות חצי מהאנשים שהייתי רוצה לשמוע מהם כבר סיפרו לי בלי שאני אתאמץ כי שירבטו אותם לפני.

עריכה מאוחרת:

הרגע גיליתי שאפחד עוד לא שירבט את שצה. ולכן אני עושה את זה בשמחה רבה על זה שלא תפסו לי אותה.

* אחרי יום מחלה מחורבן שבו לא הצלחתי להתרכז בשום דבר יותר מחצי דקה

** או במילים אחרות: אחרי שהנושא עלה ונעלם מרשימת הנושא החם

*** או במילים אחרות: שרבטו אותי הרבה אחרי שהנושא ירד וכל פוסט מופיע בדף הראשי לפחות לכמה דקות, גם אם לא כנושא חם.

****תדפדפו למטה - זה שם.