אז ככה.
נזל לנו המטבח. זה לא היה כל כך נורא אם חושבים על זה. אמנם אנחנו גרים ישר מעל הכניסה לבניין והנזילה היתה בעיקר על הבאים ויוצאים בו אבל שטויות - הגיע החורף, וזה כמו גשם... עלינו זה לא נזל אפעם יען כי הנזילה היתה תוצאה ישירה של שימוש במטבח ובדרך כלל כשהתמשו במטבח - היינו בתוכו...
אבל השכנים התלוננו, ולאיש יש מצפון יותר מפותח ממה שהוא מוכן להודות, אז סגרנו את המים כשלא היינו בבית ואז גם בלילה ובאופן כללי כשלא בישלנו והנושא התחיל להעיק. אז קראנו לשרברב. הוא אמר שיגיע בין 8 ל-12 והגיע יומיים אחר כך - ב-3. פתח דפק הזיז ואמר - סודר. עוד באותו הלילה ירד גשם בתוך הבניין ובאקט חד צדדי ועד הבית סגר לנו את המים. האמת לא האשמתי אותם. מסתבר שהנזילה היא מהביוב שלנו, באמת לא נעים. מצד שני, מכיוון שהיא מהביוב לא עוזר במיוחד לסגורא את המים.
בקיצור הגיע הביוב עד נפש. התקשרנו שוב לשרברב שאמר שאםפ ככה, הוא צריך לפרק את כל המטבח, לפתוח את הקיר, ולהחליף את הצנרת. הימים היו ימי אלול, קצת לפני ראש השנה וקצה נפשי במאבק המים. ביקשתי שיתייצב אצלנו למחרת בבוקר ויגמור עם הסיפור. הוא אמר שיגיע בבוקר. למודת תלאות ביקשתי שיגיע אלינו ראשון, ויבחר שעה פצפציפית יותר כי 8-12 זה לא שעה, זה חצי יום עבודה.
אבל בחמישי הוא לא יכול, רק בראשון, בקושי, הוא יסדר משהו בין לקוחות. קיצורו של עניין אחרי דין ודברים הוא הבטיח לבוא אלינו לפני כווווווולם. האיש נותר בבית להמתין לבוא השיפוצניק, שאכן הגיע באיחור אפנתי אך נסבל (חצי שעה) והותיר שני פועלים לפרק את המטבח. חשוב לציין שאני חשבתי שפשוט מרחיקים את הארונות מהקירות, אבל הוא התכוון לדבריו במדויק ופירק לי לחלוטין את המטבח, שבר את השיש והסיר את הכיור. תוך חצי שעה לא נותר מהמטבח המדוגם שלו ולו בורג אחד שמחובר למשהו חוץ מעצמו והארונות נזרקו אחר כבוד לפח האשפה.
וככה, אחרי חצי שעה עבודה, הותירו הפועלים את המטבח שלנו - והלכו להפסקת צהריים. ב-10:00 בבוקר. משעברה שעה ולא נראו עקבותיהם התקשרנו להתעניין שמא נפגעו בתאונה קטלנית ולכן נסבצר מהם לבוא לסיים את העבודה. אבל לא, הם פשוט החליטו ללכת לעבוד בשביל מישהו אחר. שלוש שעות מאוחר יותר החלפתי משמרות עם האיש, ולקראת ערב, הגיע המשיח השרברב, הזיז עוד איזו אבן שבמקרה נותרה במקומה מההרס הנורא ואמר "זהו, את היתר צריך לעשות מחר, המלט צריך להתייבש"
לא התווכחתי, כי לחכות בעודי בוהה במדינת העולם השלישי שצמחה לי במטבח זו עבודה מתישה וגם קצת כי פחדתי שהוא ישאיר אותנו ככה וילך. בשלב זה אגב, אני עוד לא הייתי מודעת לגורלם העגום של הארונות וחשבתי שמחר מרכיבים מחדש והולכים הביתה.
אז זהו שלא.
למחרת הכניסו את צינורות חדשים ושפכו עליהם מלט נוסף שגם הוא כמובן היה צריך להתייבש. בינתיים מסתבר, הנגר שצריך היה למדוד את המטבח לארונות חדשים היה בחו"ל. ומייד כשיחזור מהחופשה שלו, עניין של שבוע לכל היותר, הוא יטפל בעניין. כל זאת כאמור בתקופת חגים!!!!
אז לא הזמנו אנשים לשבת. לראשונה גם לא כל כך הפריע לי לסוע לאבא של האיש, אמנם כבר דיברנו על זה שסניטציה זה לא הצד החזק של הבית שלהם, מצד שני, בשלב זה אני שטפתי כלים במקלחת ובכל מקום בבית פיזרו הפועלים או החתולה מלט בשלבי צבירה שונים אז מי אני שאתלונן על עוד קצת חול, או על מקרר שלא נוקה מאז שנרכש?
הנגר שהגיע דווקא עשה את עבודתו נאמנה ומהר. הוא אפילו שידרג אותנו. במקום ארון צר יש לנו עכשיו מגירות רחבות והרבה יותר קל להגיע לקערות שבעומק. מסתבר אגב, שהיו שם לא מעט כאלו שפשוט שכחתי מקיומן. אבל!!!!!
אחרי שהתקינו את הארון החליט השרברב שצריך כיור חדש, ואת זה צריך להזמין. וזה ייקח זמן, בערך כמו הברז החדש שהחליטו, בלי להתייעץ איתי, לקנות. אז היה ארון, אבל ללא ידיות, ועם עבודת התקנה רבה נוספת. הכלים ששכנו בארון אם כן, נותרו בקופסאות אין ספור בסלון, שנראה כמו מעברה (שזה שדרוג ממדינת העולם השלישי שהיה המטבח). את החתולה העברנו זמנית לחדר העבודה, שנעשה צפוף, ומלא לא רק במלט אלא גם בחול של הארגז שלה שהיא מתעקשת לפזר בכל מקום.
בקיצור קצתי בחיי.
רק אחרי שהגיע הכיור אפשר היה למדוד את הקונסטלציה בשביל השיש החדש שהוזמן. אני יודעת שזה נשמע כאילו אני כפוית טובה על הרמונט שארגנו לנו במטבח אבל באמת, א. זה לא ששאלו אותנו מה אנחנו צריכים או רוצים (כי זו לא הדירה שלנו) וכל פעם שהבטיחו לי שזה הסוף נדמה שמצאו עוד משהו חדש לעשות שמותיר אותי באפריקה מיינור.
כך לדוגמה, כשהגיע השיש וחשבתי שהגענו למנוחה ולנחלה, החליטו בעלת הבית והשרברב החרוץ שלה שזה זמן מצוין להחליף גם את החרסינות במטבח %&^%*&^%&^!!!!!!!
כיוון שהשרברב לא היה חסר לב לחלוטין, הוא התקין לנו לפחות את הברז כדי שנוכל בינתיים להפסיק לצחצח שיניים עם שאריות של מרק בכיור. הברג החדש אגב, נמוך משמעותית מקודמו המחליד. הכיור לעומת זאת, גבוה באי אלו סנטימטרים. זה טוב לגב כשחותכים על השיש, אבל עושה את שטיפת הכלים למבצע אקרובטי מסובך בין שני חלקים חשובים אלו של המטבח, שהתיידדו עכשיו האחד עם השני מאד.
בזמן שהותקן הברז אגב, השרברב שכח לסגור את המים. וכך שעתיים לפני חג שני של סוכות, בדרך לאמא שלי, הוא הודיע לי שסיים, השאיר את ימת ויקטוריה במטבח שלי, והלך. לא לפני שהוא ניסה לנגב אותה קצת, ומרח את כל המגבות הלבנות במטבח היטב היטב בטיט.
לכבוד הסוף הסופי בהחלט שהובטח לי, הזמנתי עוזרת, שתבוא בערב שאחרי הבוקר בו יותקנו החרסינות ותגרש כל זכר לחורבן ותחזיר לי את שלוות הנפש. כמובן שכשחזרתי הביתה היא כבר היתה בעיצומו של מבצע ניקיון חסר תוחלת לחלוטין - הם הורידו אמנם את החרסינות הישנות ואבל החליטו להשאיר את הקיר חשוף, כנראה סוג של אמירה פוליטית על מצבם של הפליטים בדרפור.
למחרת חדרו לביתי המצוחצח כמה פועלים מטונפים ופיזרו לי שוב בכל מקום אבק, חצץ, טיט וטינופת. חווית אתר הבנייה במלוא הדרה.
אבל זהו, די. בשבת האיש ואני פרקנו את כל ארגזי הכלים, ניקינו את השאריות ואפילו העברנו סמרטוט כי אמנם יש לי התנגדות אידיאולוגית לניקיון (כשאני עושה אותו זאת אומרת, אני דווקא מאד בעד שיעשו את זה בשבילי, אפילו משלמת על זה בכיף) אבל א. יש גבול לכל תעלול וב. האיש עשה את זה, אני רק טיטאתי מסביב.
וברוך ה' - אני כבר לא צריכה נרקוטיקה כדי להכנס הביתה ומרגישה קצת פחות רדופה.
אם רק נצליח לגמול את החתולה מלפזר חול במיטה, שהחלפנו לה סוף סוף את המצעים, אוכל להצהיר שאני מאושרת, לפחות בתחום הניקיון והסדר.
בעוד שבועיים תהיה שוב עוזרת.
היא לא יודעת עד כמה שפיותי תלויה בה. וטוב שככה, היא בטח היתה מתחילה לקחת תעריף של טיפול פסיכולוגי....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הלוואי ש