דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך

פתחתי עוד בלוג. אפילו לא בישרא - בדה מרקר קפה.

ואתם יודעים איך זה עם צעצועים חדשים, הם מושכים יותר, לפחות בהתחלה כשלומדים מה הם יכולים לעשות ואיך הם עובדים. אז הזנחתי קצת את המפלצת החביבה שלי. אל דאגה, כמו בובת סמרטוטים שאי אפשר בלעדיה, אני לא נוטשת כל כך מהר ובקרוב מאד אלמד לחלק את תשומת הלב שלי בצורה הגיונית יותר בין הצעצועים.

אני לא מקשרת לשם כי בדה-מרקר הזדהיתי בשמי ותמונתי. הוא "מקצועי" יותר באוריינטציה, מכיל דעות ולא רגשות או חוויות. נוח לי שכאן, במקום כל כך אינטימי, שבו אני כל כך חשופה, מעטים מכירים אותי מחוץ לוירטואליה, ואלו שכן בדרך כלל מכירים גם את התכנים עוד לפני שפירסמתי אותם לעמישראל.

אני מרגישה יותר טוב. אלו החדשות המרעישות באמת. וכשאני מצליחה להדחיק את עניין המשקל (שמטריד אותי יותר ויותר בזמן האחרון) אני כמעט מאושרת.

האיש ואני החלטנו שזה שאין לנו ילדים לא צריך להפריע לנו לצאת לפעילויות והפעלות ברחבי ישראל. בהתאם, אנחנו הולכים לזרוק ביצים כאן.

אתם יכולים להבין מהעובדה שגילינו את התחרות אחרי שסגרו את ההרשמה, והיינו צריכים להתחנן, לבלף ולעשות עיניים כדי להכנס אליה, שזמן לבנות מערכת טכנולוגית מסובכת לא היה לנו. ולמעשה, גם אם היה לנו, אין לנו את הכישורים הטכניים. החלטנו לכן להשקיע באריזה. מתוך הכרה במגבלות (שלנו באופן כללי ושל הרעיון באופן ספציפי יותר) קנינו שלושה תריסרי ביצים כדי שנוכל להמשיך ולנסות עד שנגיע לנוסחה המנצחת.  

להפתעתנו כי רבה הרעיון השני עבד ביעילות מרשימה.

כיוון שאנחנו גרים בקומה ראשונה שלחתי את האיש לקומה הרביעית לראות אם בכל זאת נוכל לבזבז קצת יותר ביצים. ועד הבית, שגר בקומה הזו, כבר מזמן היה בטוח שאנחנו קצת מטורללים. אני משערת שלכן כששאלנו אותם אם אנחנו יכולים לדרוק ביצה מחלון הסלון שלהם הם חששו להתנגד. עכשיו, כשהם בטוחים לחלוטין שאנחנו כיתה טיפולית, כל פעם שאנחנו נפגשים בחדר המדרגות הם מהנהנים אלי בחיוך השמור לאנשים איטיים במיוחד. נדמה לי שהיא אפילו ליטפה לי את הראש בפעם האחרונה.

אגב, גם מהקומה הרביעית המארז המוצלח שלנו עמד בפרץ והביצה נותרה ללא רבב.

מישהו רוצה חביתה?

אז בקיצור, הביצה שלנו תגיע למטה בחתיכה אחת בזמן שיא (עוד צריך לבדוק את זה מעשר קומות אבל לדעתי הדלתא כבר לא משנה הרבה. לדעת האיש, שמבין בזה הרבה יותר ממני, היא משנה המון. נו טוב, לפחות יש לי תקווה שלא יבקעו לי אפרוחים בבית לפני שנשתמש בכל הביצים האלו (מה פתאום לזרוק? על פולניה שמעתם?)) הבעיה העיקרית עם המארז המנצח היא שהוא מאד, מאד מאד אפילו, לא כשר לפסח*. אתם חושבים שזה יפריע לנו לזכות?**

בכל מקרה, יהיה כיף. ילכו קטעים

ואם אתם ברחובות במקרה ביום שלישי בואו לראות איך לפעמים רעיונות פשוטים יכולים לנצח חודשים של השקעה אלקטרונית.****

אה כן, אם גם לכם עוד אין תוכניות לחול המועד,נרשמנו גם לזה ועוד יש מקום בקבוצה שלנו. אם אתם גיקים מן המניין או מומחים למתימטיקה / פיסיקה וכולי דברים שאני מעולם לא הבנתי, אתם יותר ממוזמנים להצטרף. הפרס הוא לראות ילדים בני 14 בוכים.

 בברכת חג כשר ושמח.

אני. קצת יותר מפוצלת מתמיד.

* לא, אני לא מגלה מהו. זה סוד מקצועי. רק חסר לי שאחד המתחרים יעלה על זה ויקח לי את זרי הדפנה**

** תמיד תהיתי - נראה לכם שזרי דפנה זה נוח?

***אני פחדתי שעוד לפני שנגיע בכלל לתחרות מישהו מהשכנים הפחות סובלניים שלנו יצא החוצה לצרוח עלינו שאנחנו מפזרים חמץ בכל השכונה שבוע לפני פסח. מזל שהם היו עסוקים מדי בלנקות מתחת למקרר מכדי לשים לב אלינו. (אבק זה חמץ, לא ידעתם?)

****לקחנו דוגמה מהרוסים. במהלך המירוץ לחלל השקיעו האמריקנית מיליארד דולר בפיתוח עט כדורי שיעבוד בתנאי אפס כבידה. הרוסים פשוט ציידו את הקוסמונאוטים בעפרונות. ודי לחכימא.

המון אנשים שאני לא מכירה התחילו לקרוא אותי.

ואל תבינו אותי לא נכון, אני מוחמאת עד הגבות. (שסידרתי סופסוף) אבל מפחדת להתרגל. האגו שלי לא יעמוד בעוד מישהו שאני אקשר אליו ואשתדל לרצות ולנהל איתו מערכת יחסים ואז, בסימן הראשון שאני לא מרוצה ממנו - יודיע לי שבעצם הקשר שלו איתי הוא אופציונלי בלבד.

כמו שאבא שלי עשה היום בצהריים.

ואין לי כוח להכנס לכל הפרטים כי אני עדיין מעכלת לכן אני אתן לכם רק את הסיכום שהגענו אליו אחותי ואני בזמן הנסיעה הביתה:

הוא אשם.

זהו, כל השאר פרשנות*

בכללי סבבה לי. פרוייקט שאולי יכניס כסף באופק, אחד שיעודד את האגו המקצועי מסתמן בקצוות תשומת הלב שלי ואני משתדלת לא לקחת ללב את העובדה שכמה אידיוטים משתמשים בי ובעובדה שהמרצה שלהם לא מסמפט אותי כתירוץ לפגוע בתלמידים שלי. אפילו התלמידים שלי יודעים שזה רק תירוץ. אבל איכשהו, כואב לי לחשוב שפעם שנאתי כל כך את עצמי שעוררתי את כל הכעס הזה.

בקצת יותר פרטי:

כאבי הבטן שלי גם לא נבעו מההתקן. התיאוריה החביבה עכשיו היא שזו הקרנה מהגב. בשלב הזה ויתרתי. סרטן, אבנים ושאר מרעין בישין אין לי. עם הכאב אני אסתדר, מקסימום יעשה אותי פולניה אמינה יותר.

אבשלי כאמור החליט לשים לב לזה שצימצמתי מגע בחודש האחרון בצורה ההרסנית ביותר הקיימת. נשמתי עמוק. נראה לאן זה יתפתח אבל צפו פגיעה. אבא שלי הוא הסרטן האמיתי בלב 90% מהסיבות שבגללן אני משלמת כל כך הרבה כסף על טיפולים ותרופות פסיכיאטריים.

אני שוקלת סוג של קיצור קיבה. אם מי מהקוראים החדשים שלי (או אלו שאני מכירה) עבר את זה - אשמח לשמוע דעות. מצד שני, היתה כתבה באחד מעיתוני סופהשבוע על בחורה שירדה 100 קילו (לי יש לרדת בערך חצי מזה, אולי קצת יותר) ועכשיו העור העודף תלוי לה מכל מיני מקומות מביכים - ויצא לי החשק. מה שווה העבודה הקשה אם אני לא יוצאת מזה כוסית על אלא רק מועמדת לניתוח פלסטי?

אגב - לא עדכנתי או הגבתי בסופ"ש כיוון שנסענו לקיבוץ. אם נתעלם מהסאגה הלא צפויה עם מולידי ** עצם הנסיעה היתה רעיון ביזארי לחלוטין. את הבית שלי אני לא מנקה בשוטף עד שכלים כל הקיצים. ומחקנו לחלוטין את פסח מכל לוחות השנה בבית כדי שלא יעשה לי רגשי.

ובכל זאת, באופן וולונטרי לחלוטין הצעתי לעזור לאמא שלי לעשות פסח. ותמורת אי אלו שקלקלים** פיתיתי את האיש לעזור גם. מי אמר שאין ניסים בעולם?

ואחרונה בעניין ניסים קטנים: האיש תיקן את המנורה שירותים, אני סוף סוף יכולה להתעדכן בנעשה בעולם בצורה מסודרת...

*פרס יוגרל בין המזהים נכון את הרפרנס. רמז: אם אתם ביינישים, יש לכם יותר סיכוי. רמז נוסף: אם אתם לא יודעים מה זה בייניש, עזבו, חכו לחידון הבא.

**כן אני מעתיקה ממרגי בלי חשבון.

במיתולוגיה היוונית לאלים היה המון דימיון בכל מה שקשור לעונשים.

כך לדוגמה סיזיפוס נדון* לבלות את חייו בדחיפת סלע עצום מימדים במעלה הר. כל פעם שהוא סופסוף הגיע למעלה - משהו דחף את הסלע בחזרה לתחתית. כמובן אם האל שחשב על זה* היה חי בתקופת עמק אקמי ווולט דיסני הוא מן הסתם היה מקפיד שהסלע יעבור על סיזיפוס וישטח אותו לפנקייק כך שהירידה שלו אחרי הסלע תהיה גם משעשעת ולא רק סיזיפית. אבל עזבו, האלים היווניים היו יותר בקטע של כמות, הם לא נשארו להסתכל על הנענשים שלהם כי תמיד היה איזה בן תמותה אחר שיעצבן אותם והם לא רצו לפספס אפחד.

אותי לדוגמה.

ומכיוון שאני נולדתי אחר רוג'ר ראביט, אני כן מרגישה כמו פנקייק. וזה המון עבודה להתנפח מחדש לגודל נורמלי ולהתחיל לסחוב שוב את החיים שלי במעלה ההר. אבל אני מנסה. כמו סיזיפוס, האידיוט, במקום לוותר ולהניח לסלע במקום שבו הוא כנראה רוצה להיות אני מתכוננת לדחוף אותו שוב.

מצד שני למצב הפנקייק יש יתרונות. היום אני נושמת יותר בקלות. מחר אני אצטרך לדחוף את החיים שלי במעלה ההר ואזיע (כמה לא נשי) אבל היום אני עוד רודפת אחריהם. ומרגישה לכן קצת פחות כבדה. וקצת יותר מסוגלת להתמודד. קלילה כמעט.

וכיוון שכך, אחלוק איתכם איזה פכ או שניים מהחלק הפחות דיכאון-אני-רוצה-למות של חיי:

אתמול בערב הלכתי למפגש נוסף של הסדנה בשיטת שרמן. בהתחשב בחוסר שיתוף הפעולה של מערכת הרבייה שלי איתי בזמן האחרון חשבתי שאם לא יועיל בטח לא יזיק. בתחילת המפגש מירב אמרה לנו להניח יד על הרחם שלנו ולנסות לשמוע מה היא** רוצה להגיד. כל מה שאני שמעתי זה "תיק תק" "תיק תק" שהלך והתגבר.  אמאל'ה! דו שוחחתי עם עומק ליבי. באמת יש לי שעון ביולוגי. והוא עושה המון רעש!**** ובעוד אני מתכננת לספר לאיש שלי שאין ברירה והרחם רוצה שנתחיל לפרות ולרבות פתחתי את העיניים שלי כדי לוודא שאפחת לא שומעת את הרחם שלי צועקת כמו חנה***** "הבו לי בנים (או בנות) ואם אין אני אעשה לך צרות" (טוב, בסדר, פתחתי אותן כדי לראות מי מרמה) ומסתבר שכולן שמעו את התיקתוק של השעון על הקיר. לא ביולוגי ולא נעליים.

טוב בסדר, זה לא שאני באמת מוכנה לגדל עכשיו ננסים. ולראיה שחזרתי לימי הנערות העליזים - פרחו לי המון חצ'קונים קטנים ולא חינניים על הסנטר. בטח כדי להזכיר לי שהרחם סתם מקשקשת בקומקום ואנחנו בכלל לא מוכנות להשמין (עוד יותר) לחומצה פולית, לצירים, לאפיזיוטמיה ולהנקות בשתיים בלילה.

חוצמזה מסתבר שבזמן הריון אי אפשר לקחת Happy Pills ותסכימו איתי שאנחנו בהחלט עוד לא  מוכנות לזה. בכלל. אפילו לא קצת.

אני אקנה עוד עציץ. ואני מבטיחה להשקות אותו אפילו.

זהו בינתיים. זה לא שהיה לי הרבה זמן לחיות. להזכירכם, הייתי עסוקה בלרחם על עצמי ולרצות למות בשבוע האחרון. היום לשם שינוי, אני אשתדל להוסיף גם חיפוש עבודה לרשימה הזו. מחר אולי אני אפילו אדחוף את הסלע במעלה ההר.

אולי לא. בכל זאת, זה שסיזיפוס היה אידיוט באמת לא מחייב אותי.

 __________________________________

* לא זוכרת בגין איזה פשע, עזבו אותי, המיתולוגיה הזו היתה מזמן.

* לא זוכרת מי זה היה, עזבו אותי, המיתולוגיה הזו היתה מזמן.

** רחם, בהיותה האיבר הכי נשי, היא נקבה. אם למישהו יש בעיה עם זה, זה לא מעניין לי את הביציות. הן עסוקות ברגע זה בלמות, בחושך, לבד. ואפילו לא הציעו להן מים.

*** כן הביציות שלי פולניות - זה באמת מפתיע אתכם?

**** מסתבר שהאבנים בכליות הן בעצם ההתקן התוך רחמי שלי, שהרחם לא הסתדרה איתו לכן שלחה אותו לקיבינמאט ועכשיו הוא מסתובב בכלמיני מקומות לא לו ועושה המון נזק כמו שרק גבר יכול לעשות. כך שהיתה לי פתולוגיה סבירה לחשוב שהרחם שלי מרגישה לא מנוצלת כראוי.

***** אמא של שמואל הנביא חסרי תרבות שכמוכם.