לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

דברים שאני חושבת עליהם בלילה בחושך


לפעמים אני מעדיפה שתהיה מפלצת מתחת למיטה, אני יכולה לחשוב על דברים יותר גרועים ממנה, לפחות איתה אני כבר יודעת להתמודד.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2007    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2007

בוסטון


גם לו הייתי בונה את המשרה הזו בעצמי היא לא היתה יוצאת מושלמת יותר, מתאימה לי יותר, או אטרקטיבית יותר.

 

הגשתי קורות חיים כי זה נראה טוב מכדי להיות אמיתי. במהלך כל תהליך המיונים הייתי בטוחה שתכף יוותרו עלי. אמנם יש לי את כל הדרישות שלהם, אני עונה לכל הקריטריונים, כולל ה"מומלצים" וה"עדיף אבל לא חובה".

 

אבל זה פשוט היה טוב מכדי להיות אמיתי.

 

דיברנו על המעבר לארה"ב לכמה שנים ואפילו הקדשנו כמה דקות לדאוג לעתידו האקדמאי של האיש (שממילא תכנן לחזור ללימודים בשנה הבאה). וציינו שנחמד מצידם שהם מחזירים אותי לארץ בדיוק בזמן לחתונה.

 

אבל זה לא היה אמיתי. ולכן לא באמת בעיה.

 

לא באמת חשבתי שאקבל את זה. יש מוכשרים ומוצלחים ורזים ממני. יש לי חסרונות (את היתרונות שכחתי) וחוצמזה, אגדות לא באמת מתגשמות. החיים שלי לא עובדים ככה.

 

ביום שלישי, כמה שעות לפני החג התקשר אלי מארגן הפרוייקט. ההוא שהדבר הכי טוב שהיה לארגון להגיד עליו זה ש"הוא היה ב "השגריר"" (אפילו לא ניצח) ואמר לי שהוא מצטער, והוא עשה כמיטב יכולתו אבל בסופו של דבר זה האיכויות שלי שקבעו. ובעוד אני מתכוננת לומר לו שהם טועים ושחבל (נאום שאני משננת במוחי כבר חודש, מאז שתהליך המיונים התחיל) הוא אמר שהם החליטו לקחת אותי. *

 

ואז הוא הציע משכורת רעב, כנראה בציפייה שאתרעם כי כשלא אמרתי כלום הוא התלונן בעצמו שזה מעט מדי והכפיל אותה למשכורת מכובדת ביותר*. לפחות בשביל חודשי הכשרה. על השכר בארה"ב אנחנו עוד צריכים לדבר כי מה שהוא הציע קצת נמוך לי אבל לא באמת הייתי בהכרה מספיק כדי להבין את זה או לומר משהו בזמן שחלומותי הכמוסים ביותר התגשמו.

 

והתברר לי היום שבמקום 5 אנשים, הם לקחו רק שניים כי לא נמצאו להם די אנשים איכותיים מספיק למלא את המכסה (אז כנראה לי תהייה יותר עבודה ולהם יותר כסף לשלם לי עליה).

 

כמובן שמאז האיש ואני חשבנו לבטל את החתונה ושינינו שוב את דעתנו ושינינו אותה שוב ועכשיו החתונה בכל זאת מתקיימת בתאריך שנקבע כי האהבה שלנו חזקה מספיק ותנצח. אולי. כנראה. ככל הנראה בכל אופן.

 

.במקום, אנחנו עכשיו מנסים בכל הכוח, שלנו, של חברים, של חברים של חברים ושל סתם אנשים תמימים ברחוב שלא עשו לנו כלום, לפתור את בעיית הלימודים שלו, עדיף לפני שאני נוסעת. - יש למישהו מכם קשרים באוניברסיטאות באזור בוסטון?

 

נ.ב.

מאז שכל התהליך הזה התחיל אני חולה. עברתי כבר שלושה סוגי חיידקים שונים, ברצף אחד אחרי השני. זה זמן טוב לסוע לחו"ל להתאוורר קצת מחיידקי הלבנט, אני בטוחה שהחיידקים האמריקנים הרבה יותר לפלפים מהערסים שבכאן...

 

 

* אם אתם חושבים שזו דרך מוזרה מאד מאד מאד להציע למישהו עבודה, אתם צודקים. אם זה מזכיר לכם תוכניות ריאליטי למיניהם, אתם גם צודקים. "השגריר" כבר אמרתי?

נכתב על ידי הלוואי ש , 27/5/2007 17:30   בקטגוריות יחסים: סיפור אהבה?, חוויות, הזדמנויות  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הלוואי ש ב-29/5/2007 08:53
 



נזיד עדשים (וגריסים)


הוראות הכנה:

 

קומי מהכסא בהחלטה נחושה לבשל.

 

גלי שאין בטטות בבית.

 

לכי לסופר לקנות בטטות ב-3 שקלים. הוסיפי להן ענבים ב-30 כדי שלא ישעמם.

 

השרי חצי כוס עדשים וכוס גריסי פנינה (זה יותר זול משזה נשמע) בקערה קטנה עם מים חמים שמכסים את הגריסים עד תום

 

קלפי שני בצלים גדולים. קצצי את הבצל הראשון. בכי כאוות נפשך. זה לא את. זה הבצל.

 

חממי בסיר בינוני שמן זית שמכסה את רצפת הסיר כסנטימטר גובה.

 

הוסיפי לשמן החם את הבצל הקצוץ

 

הביני שאין מקום לעוד בצל והחזירי את הבצל השני למקרר (כי הוא כבר מקולף, וכדי שגם הפרודוקטים יסבלו. אומללות אוהבת חברה).

 

שטפי את הגבעולים של "ראש" סלרי חוץ מהלב.

 

קצצי אותם דק דק. כל פעם שהיד מתעייפת, גשי לבקר את הבצל, ערבבי, בכי, וחזרי לסלרי.

 

הסתכלי טוב טוב על לב הסלרי, הזכרי שכואבת לך כבר היד והחליטי שאין צורך לקצוץ גם אותו. 

 

כשריח הבצל מזכיר לך שהוא כבר בטח שרוף, הוסיפי אליו את הסלרי הקצוץ וערבבי.

 

סגרי את הסיר.

 

קלפי את 2 הבטטות.

 

קחי קערה גדולה יותר מזו של המגררת.

 

גררי את הבטטה הראשונה.

 

הביני שהקערה היתה צריכה להיות באמת גדולה יותר ולא רק בצבע אחר מזה של המגררת.

 

המשיכי לגרר כי השולחן כבר ממילא מלוכלך וחבל ללכלך עוד כלי שתצטרכי לשטוף אחר כך.

 

השווי את גודל הקערה לזה של הסיר והביני, אחרי בטטה ושליש, שאין לך מקום יותר בסיר.

 

הפסיקי לגרר את הבטטה השניה.

 

בדקי מה מצב הסלרי והבצל.

 

כשתגלי שעוד לא הרגת אותם סופית גשי לכתוב פוסט כי את גרועה בלחכות.

 

שיט.

 

אמרי שלום לאיש שנכנס הביתה תוך ריצה נואשת להציל את התבשיל.

 

הוסיפי לבצל העוד-מעט-חרוך-אבל-עדיין-אכיל את הבטטה, העדשים והגריסים.

 

תבלי ברכז רימונים מלוא הפקק (או שניים) מלח ואגוז מוסקט.

 

קוי שאלו אכן התבלינים שאת בדרך כלל משתמשת בהם.

 

ערבבי וכסי את המצרכים במים עד כשני סנטימטרים מעל הכל.

 

הנמיכי סוף סוף את האש וכסי את הסיר.

 

המתיני חצי שעה.

 

בינתיים אפשר לאפות את הבטטה במיקרו, 7 דקות מכל צד ולהגיש עם חמאה קלה כי את בדיאטה וגם רעבה.

 

יוצא ימי.

 

יעקב קנה עם פחות השקעה מזה בכורה. אבל כזה כבר יש לי במה לדעתכם כדי לי להשקיע?

נכתב על ידי הלוואי ש , 20/5/2007 20:05   בקטגוריות יממממ, מתכונים  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הלוואי ש ב-27/5/2007 17:31
 



המון זמן עבר


ובאיזה שהוא מקום אני מרגישה מנותקת.

 

לא מישרא או אפילו מהעולם אלא מעצמי.

 

אני מעודכנת: קראתי את דו"ח וינוגרד, גיבשתי לי דעה מאד נחרצת לגבי שביתת הסטודנטים (אני נגד) אני יודעת מי נבחר לנשיאות צרפת ואפילו מה חושבים היהודים עליו. החלפנו את בגדי הקיץ והחורף (וכמובן שמאז הגשם לא מפסיק) וקראתי את "רודף העפיפונים". 

 

דברים קורים החיים משתנים ומתפתחים: לראשונה, עצר אותי שוטר בזמן נהיגה (וסלח לי כשראה שרשיון הנהיגה שלי עוד מנייר). התחלתי דיאטה. החלטתי נגד הניתוח, לפחות לבינתיים. חמישה קילוגרמים השלתי מעצמי ועוד היד נטויה (בעיקר היד, המקום היחיד שבו מורגשת הירידה בינתיים היא האצבע של הטבעת). ייש חתונה לארגן, ועבודה מהממת לחתולין שאני בשלבי מיון אחרונים אליה, ועבודה מהממת פחות אך מכניסה היטב שאני בעיצומה ועל פניו - טוב לי.

 

אבל אני מרגישה שהכל בורח לי לשוליים. מטלות קטנות ויומיומיות שאני לא מצליחה לבצע נערמות להר קילימינג'רו גדול ומפחיד של אחריות שאני לא מתמודדת איתה כמו שצריך.

 

ולכן, אני לא מפבלשת ולא מגיבה ולא מעדכנת. אני צריכה מרכז יציב בשביל זה. שליטה מסוימת בימים שלי ובעצמי.

 

ואין עדיין.

 

נ.ב

תגידו, מחיקת תגובות "בלוג יפה מוזמנת לשלי" זה צנזורה או שירות לציבור?

 

נכתב על ידי הלוואי ש , 12/5/2007 23:18  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הלוואי ש ב-13/5/2007 17:32
 





Avatarכינוי:  הלוואי ש

בת: 46

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מתוסבכים , בדרך להורות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להלוואי ש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הלוואי ש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)