יומנו של דן

שלום שלום לכולם.

אחרי העדרות ארוכה החלטתי שדאני חייב לחזור לכתוב כי אני כל הזמן חושב על האם מישהו כתב משהו? האם מישהו הגיב על משהו? בקיצור אני וישראבלוג- סיפור אהבה (בזיגזג בינתיים...).

הקטע לא מובן מסיבה מסויימת.

מעכשיו אני לא כותב שאנשים אחרים יבינו אלא בשבילי שאני אבין ואזכור. הכי חשוב זה לזכור.

האמת היא שהסיבה שחזרתי לישרא זה עקב חיטוט בכל המגרות שלי שם מצאתי המון דברים מהחטיבה ומהיסודי שבכלל שכחתי לגביהם (וגם שכחתי להיזכר מדי פעם בחטיבה וביסודי).

אז אני צריך משהו שבעוד 5 שנים מעכשיו אני אקרא ואבין את עצמי בתקופה הזאת.

קודם כל חשוב לי לציין שאני מאושר. אני לא אומר שהכל הולך לי נפלא ואין לי שום בעיה בעולם. ממש לא. אני רק מציין שבכלליות אני מאושר. הקטע שלי בחיים זה למצוא כל מיני רגעים קטנים וטובים. פעם הייתי מנסה ליצור אותם בכח, זה לא הלך כל כך. עכשיו אני פשוט נותן להם לבוא לבד. וזה ממש לא קשה. בכל דבר אפשר למצוא את הטוב. בכל פאקינג דבר!!!

אל תסכימו איתי בנושא הזה. אני לא מחפש אסמכתא ממישהו, אני מציין.

יש לי בעיה שכרגע לא מפריעה לי אבל באיזשהו שלב היא תצוץ ותפריע, אני נהנה כל הזמן, אני חייב לסבול מדי פעם, זה לא הולך ככה השאלה היא מתי אני אפסיק להנות ואתחיל לסבול? בינתיים אני לא חושב על זה ברצינות מדי ולא נותן לזה לפגום בהנאה הכללית שלי אבל נראה לי שככל שאתה נהנה יותר ככה אחר אתה תסבול הרבה יותר... נחצה את הגשר כשנגיע אליו (או נקפוץ ממנו).

אין לי "אויבים" רציניים.

אני שמח מזה, תמיד תמיד היו לי עכשיו כבר לא.

עברתי קבוצת כדורסל. בחיים שלי לא האמנתי שאני אוכל לעבור מקבוצה לקבוצה והנה עשיתי זאת!!! לא בצורנ הכי יפה שאפשר אבל בכל זאת עברתי.

עשיתי פירסינג בגבה.

שלוש פאקינג שנים חיכיתי מאז הפעם הראשונה שרציתי לעשות והנה סוף סוף עשיתי זאת. תוך שמונה חודשים (צה"ל) פחות או יותר אני אאלץ להוריד את זה אבל בינתיים שישאר. כל המשפחה ראתה. סבתא צעקה. דוד שלי הביא לי כאפה. דודה שלי אמרה: (ציטוט מדוייק): תתחדש על הפירסינג המכוער!!! (בקול של פאקינג מורה או משהו). אבא אמר שזה זוועתי אבל לא משנה על מי, על כולם זה זוועתי.אמא בשקט ולא אומרת כלום. רק בן דוד שלי התלהב... (גם זה משהו).

גיוס מוקדם.

אבא ואמא ישבו וחשבו. דן לא צריך ללכת לביצפר. דן במילא יושב כל הזמן בבית. אז הם קבעו פגישה עם זיווה (היועצת) בנוגע להפסקת לימודיי בבית ספר. נהדר. זה אומר שיקדימו לי את הגיוס לסביבות פברואר. אני לא רוצה פאקינג להתגייס בפברואר. רציתי לדחות את הגיוס שהיה אמור להיות ביולי...

עבודה.

אחרי שבשש עשרה שנים הראשונות שלי לא עבדתי יום עלוב אחד השנה עבדי ב:

עבודה של אמא (לא לעשות כלום)

קייטרינג.

אבטחה (בנייני האומה)

אבטחה (הר חוצבים)

בייביסיטר.

מדריך בקייטנה (עבודה של אמא)

ובקרוב: עוזר לאסף סרי בארגון ימי הולדת. (היום הוא דיבר איתי)

בעזרת השם יהיה לי כסף סוף סוף.

הרגשה כללית של איכס.

כל פעם עם מורנה (לא נפרט מעבר)

ברמות משוגעות.

טוב,

אז תודה שהקשבת(ם),

אני זז לעבודה (בנייני האומה) נדבר בקרוב.