יומנו של דן

(שמתי לב שהרבה מהפוסטים שלי מתחילים במילה: טוב)

טוב,

הנה אני מעדכן שבוע אחרי. אחלה תדירות.

לאחר מחשבה מעמיקה הגעתי למסקנה שלא משנה מה אני אחשוב או אעשה בעקבות איזה מחשבה שלי, זה ייצא עקום או לא מקורי בצורה מחרידה.

אני כבר אפילו לא יכול לכתוב בבלוג מה שאני רוצה ומה שאני מרגיש.

לא בגלל שאני יודע שאתם קוראים את זה אלא סתם. אני לא יודע.

החורף הוא בסדר גמור וכבר הספקתי להיות פעמיים בבבט. אחלה מקום לחורף.

חוץ מזה הגשם רטוב ובחוץ קר. לא נחמד.

באתי יומיים ברצף לביצפר, שזה טוב מאוד. רותם היה מרוצה וכבר הספיק לחזור לפוזת אבא שלי ולהגיד לי שהוא סופר או משהו את הימים שאני בביצפר ושבשבוע הבא אני צריך להגיע שלוש פעמים לפחות (או משהו). כל אחד והחסכים שלו.

מורן?

מה אפשר לכתוב עליה

כלבה תאבת תשומת לב אבל כל עוד אני מספק לה את התשומת לב ה"דרושה". אז סבבה.

האמת אני סתם מניאק. על פני השטח היחסים אחלה. הגיע הזמן באמת, שנינו היינו על סף התפרקות אחד מהשני. (עכשיו היא תכעס... בעסה)

רותי מתעקשת שחג ההודיה, שהוא בעצם החג הכי אמריקאי והכי מפגר בעולם, יהיה כיף.

מה זה לא נראה לי. אבל ננסה. אני אהיה שם. מורן?כנראה עומר? אין לי מושג.

היום ביליתי בעיקר עם עומר מורן ורותי. היה סבבה. ניצחתי את רותי ומורן בפינג-פונג ואת עומר בכדורסל.

בשעה טובה רותי עושה מנוי לסינמטק. סבבה לה ולי. היא ועומר ממש לא משהו.

זה ייפסק מתישהו אבל מתי? ניתן להם ת'שקט ות'זמן.

(לא כתבתי "פאקינג" כבר פוסט שלם)

אין לי כוח להמשיך לכתוב.

נתראה ונתפאנן.

ביי