 Now the day has come, We are forsaken, There's no time anymore |
| 9/2005
תנו לי רוקנרול ואני אקיא.
מצטער, אני לא יכול לשקר יותר - אני לא ישבתי ב"סוף הדרך" (מה זה המקום הזה שנוץ? איך אני יכול להגיד שהייתי במקום שאני לא יודע מה הוא? ). הייתי בהרצאת רוק... רוקולנוע הם קוראים לזה.. אה וול.. היה מטורף.. במקום הופעת הקאברים שהובטחה לי עם מיטב שיריהם של ווית'ין טמפטיישן ולאקונה קויל (כן, יש לי טעם רע ברוק, קפצו לי) ראיתי קליפים עליהם שילמתי 35 שקל.. את זה אני יכול לעושת בחינם עם האימיול שלי... ובל נשכח את סיפורי ההתאבדות/מוות/תנים טורפים בחיפה... היה פרוע ומרטיט בהחלט... ומה המדד לערב מוצלח אם לא לבלות את הערב עם עתודאים... לפחות קיבלתי חיקוי של פינגי, הדמות האהובה עליי בפרפר נחמד ורול מודל בפני עצמו..
אפילו החזיר שלי היה סחוסי פעם הבאה אני לוקח נודלס.
לאחרונה יש לי חשק פרוע לקרפ צרפתי.. תאווה שכזאת למרקם ולריח של ה.. דבר הזה.. הו יה. אני צריך לקנות לעצמי חנות קרפ צרפתי ואז באמת יהיה לי את כל מה שאדם צריך בחיים...
הצרפתים המציאו את מהות האושר. אחחח.
עכשיו, שתי הפסקאות הנ"ל מתקשרות אחת לשניה.. איך אתם שואלים? פשוט מאוד! עם ה-35 שקל שהוצאתי על... אמממ.. זבל... יכולתי לשבת בלה גופרה, שזה ליד הבית, לאכול ארוחה נורמלית, שזה בלי סחוסים של חזירים, ולקינוח לקנות לי קרפ צרפתי עם כל מה שרק ארצה (אל תקחו עם תפוחים... בכלל אל תקנו בלה גופרה תפוחים, משום מה הם לא טעימים שם...). אני עוד אפצה את עצמי על זה...
בכל מקרה, לא היה לי הרבה מה לרשום אבל הבטחתי בפוסט הקודם שאני אעשה מאמצים ואעדכן מדי פעם... אז הנה, עשיתי מאמץ.. יופי.
היו שלום, טבע.
| |
| |