Now the day has come, We are forsaken, There's no time anymore |
| 10/2005
הממ כן... כובע קסמים. או- תמונות של דודו זר וגשש בלש.
אז קיבלתי את הכובע הזה או מה שזה לא יהיה מזונה שמנה ומכוערת אנונימית ואני אמור לכתוב דברים על עצמי.. שיהיה..
אז ככה:
1. הזכרון הראשון שלי הוא מגיל 4 חודשים כשנחתתי בארץ ופגשתי את סבא וסבתא לראשונה.. בכלל יש לי זכרון מפחיד.. אני זוכר תאריכים, שעות, הכל... לפעמים זה מפחיד אפילו אותי.
2. בגיל 4 ההורים שלי שאלו אותי מה אני רוצה ליומולדת... אני חשבתי וחשבתי, ובגלל שהייתי ילד צנוע שמסתפק במועט בקשתי שעוזי חיטמן יבוא... באותה תקופה הייתי בוהה בפרפר נחמד ושואל את עצמי איך זה שעוזי חיטמן לא ממצמץ אף פעם... בחיי, תסתכלו על הקלטות ישנות של פרפר נחמד מהתקופה של עוזי חיטמן ז"ל ותראו שהוא מעולם לא מצמץ.. ועכשיו הוא גם לא ימצמץ יותר לעולם..
בכל מקרה רציתי שעוזי חיטמן יבוא... אבל ההורים שלי לא אהבו אותי ונאלצתי להסתפק בדודו זר, הדיטרה של דודו זר, בץ, שבי, נולי, אוזה וכל החברה.. רק פינגי לא בא... 
לא מאמינים? הביטו!
הפנים טושטשו על מנת למנוע עוגמת נפש ולא לחשוף את זהות הסוטים.. אני הוא זב החוטם עם החץ האדום מעל הראש...
ולקינוח - דודו מכוון את הגיטרה שלו:
3. אמנם זה לא קשור אליי ישירות, אבל זאת אמא שלי, ואחרי שנברתי בארגז התמונות בשביל למצוא את התמונות שלמעלה, מצאתי תמונות של אמא שלי בתחרות מלכת היופי... היא היתה בין המועמדות הסופיות, והכלבה שזכתה היתה דומה לאמא שלי שתי טיפות מים. לפחות זה מה שאמרו לי.. עכשיו הכלבה הזאת מדגמנת עם הבת שלה בגדי ים או משו.. בכל מקרה הנה תמונה של אמא שלי בתחרות עם המנחה, הלא הוא מר גשש בלש...
גם כאן טשטשתי את פניה של אמי על מנת למנוע עוגמת נפש וכעס רב.
התמונה הזאת מטרידה אותי מאוד...
בכל מקרה, זה הכל להיום...
וכמובן איך אפשר שלא לסיים את הפוסט בלי תמונת אוויר של השכונה שלי מלפני מליון שנה שמשום מה מצאתי בארגז תמונות.. חדי העין שביניכם יוכלו לזהות את הבית שלי, הבית של תמי, הסניף, הקריון, בצפר דפנה, גן סביון ואלי עוד מקומות שאני לא הבחנתי בהם...
תהנו, טבע.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
