יש לי הרבה מה לספר...
אבללללל....החלטתי לדחות את זה לפעם אחרת...
כי יש משו אחר שאני רוצה לפרסם עכשיו...
מצאתי את זה עכשיו מסתתר באחת התיקיות במחשב...
זה סתם משו אבל לא יודעת רציתי להעלות את זה לבלוג..
כותב הקטע ישאר אנונימי..חח
__________________
"הוא אמר לה שהוא מתחיל להתאהב בה..
שהוא לא הרגיש ככה מגיל 17.."
קוראת ומזילה דמעה...
כמה שזה דומה למה שנאמר לה...
"ניראה לי שאני מתחיל להתאהב בך...
בחיים לא הרגשתי ככה עם אף אחת...
ממש היית חסרה לי עכשיו..."
המילים האלה חוזרות על עצמן בראשה שוב שוב...
רוצה לבכות, אבל עוצרת את עצמה.
היא חסרת רגשות, בדיוק כמו שהוא לימד אותה.
מכבה את מסך המחשב ומתיישבת על המיטה.
מביטה על המדף ורואה את בובת הפרווה שנתן לה ביום האהבה הראשון
"כשתהיי עצובה תילחצי על הלב.."
הלב כבר לא אומר כלום..הוא נשבר מזמן.
עכשיו גם הבובה לא יכולה לשקר יותר.
היא מנסה לא לחשוב אך בין רגע נהיית מוצפת רגשות..זיכרונות..
"אינלך מושג כמה את חסרה לי עכשיו..כשאני יראה אותך אני יגיד לך משו.."
"אין אין בדוק שאני אוהב אותך..לילה טוב נסיכה יפה שלי"
"מה את דפוקה? אין מצב שניפרד.. את לא מבינה? א-נ-י א-ו-ה-ב א-ו-ת-ך!"
"נפתחו לי העיניים.."
"את ממש חשובה לי..."
כועסת על עצמה שהאמינה..שהייתה תמימה...
היא חשבה שזה ימשך לנצח...
אבל זה אף פעם לא היה שם באמת...
__________________
אהמ...זהו...
פעם הבאה הרבה חפירות ותמונות...
תגיבו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
