בבוקר מצאתי בתוך השובך שלי פתק "אוהב אותך בלומה - אדיפוס".
הפתק עורר בי חלחלה. רטט קר עבר בבשרי, הרי מעטים מתלמידי אהבו ללמוד ספרות, ואני שינסתי את מתני כדי להפוך את הדף המיובש לחוויה מרתקת, כמעט מרטיטה. באותו שבוע דברנו על הסצנה שבה הירשל היורד למרתף ביתו ואת אמו ה"כלפתה" יורדת אחריו, או שמא יורדת לחייו.
כדי להחיות מעט את הדיון דברנו על השאלה: "איך היית מרגיש אתה, לו אמך הייתה מונעת ממך לממש את אהבתך?"
הדיון קלח, ואני תוך כדי כך לא יכולתי להתיק עיני מפניו. עיניים ירוקות מקרינות חם מעוטרי ריסים שחורים שהבליטו את הבהירות ואפשרו לחם ולחוכמה כמו להישפך, שפתיו הבשרניות תבעו שיגעו בהם. פניו הנאים המגולחים למשעי קראו ללטפם.
הסתכלתי וידעתי, מה קורה בין חדרי בטני או חמור מכך מה קורה בין עמודי רגלי, שבאותו רגע חייבים היו להישאר יציבים.לא הנדתי עפעף, כל מה שרציתי שיגיע הצלצול הגואל.
בקצה העין ראיתיו הבוקר יוצא מחדר המורים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
