אוספת פירורים

ממש כמו חולת מניה דפרסיה... אתמול בתחושת כעס שמה שנכתב כאן היה רק פתיח...

לרגע הבנתי שכל מה שניסיתי לבַטֵּן קרס  במחי איזכור אחד,

ואתו איזכור הלך וגעש, כי  בטמטומי שכחתי לסגור את המסנג'ר וכל  תלמידי  הציפו אותי

בתחינה לבוא היום אל המסיבה, אלא מאי הם שכחו להזמין אותי.

אז בעצם מה שהיה נגמר.

והיום רגע של חיוך

במוסף הספרים של עיתון הארץ  מאוזכר שמי ברשימת הספרים החדשים.

מישהו אפילו טרח וקרא והוסיף קטע מתוך אחד השירים.

מתוך ידיעה ברורה שהרבה מאד ספרים מגיעים אל המערכת וספרי נבחר

זה עשה לי משהו!!!

עכשיו מחכה שמישהו יטרח ויכתוב מאמר ביקורת.

 כן, גם אם יכתוב דברים רעים אני כמו הילד שמנפץ את הואזה הכי יקרה של אמא

רק בשביל רגע של תשומת לב.