יש לי דילמה אתית, או שמא דילמה מקצועית
או שמא שניהם נכרכים באחת.
היום ננזפתי על ידי משנה לבוס במקום עבודתי
כל חטאי הוא שאני מגיעה עם מכנסים,
אבל אני שונאת את עצמי בחצאית, נראית כמו דוסית.
נו, באמת אבל כך הם הרי רוצים לראות אותי,
והיכן הדילמה.
הייתי צריכה לומר בפשטות... חפשו לכם מרצה אחרת
לי יש את עקרון חופש הבחירה, חופש ההופעה, אינני יכולה לעמוד ולהרצות כשאני חשה לא בנוח.
התפתלתי בלשוניוהסברתי שגם חלק מהסטודנטיות באות כך.
בלוף.
הן שמות חצאית מעל המכנסים ואני מתעבת את הסגנון הזה.
כועסת על עצמי מאד מאד מאד,
כי אינני נאמנה לעקונות שאני נואמת עליהם בשיחות סלון.
אבל זו הכנסה טובה,ואני מלמדת היטב אז בגלל שטות שכזו
לנטוש את המקום?
נדמה לי שהפעם אעשה זאת.
וואו, בשנה הבאה אתחבר לבלוגיה באופן גורףללא תיכון, ללא מכללה - מה יהא?
אולי אגשים את חלום חיי
סוף סוף אהיה מזכירה של איזה עו"ד?
מזקירה אולי כן, אל אחרי יומים הוא יזרוק אותי כי הוא לא ימצא אף נייר.
אז בהכרה מלאה, יקירה, השלימי עם עצמך וןעשי את מה שאת יודעת לעשות הכי טוב
גם אם המחיר הוא ללכת עם חצאית.
לא לטעות ארוני התמלא בשכאלה, אבל אני שונאת אותן!!!