אוספת פירורים

 שפי כותב היום בבלוגו פוסט נהדר על  תהליך הכתיבה תחת שם עט.

לרוב, הוא נוגע בסוגיות  חברתיות די מעניינות. קהילת הבלוגרים

 היא מסוג הקהילות שמארקס היה אומר שהוא לא רוצה להיות שייך למועדון,

שמוכנים לקבל אותו אליו. הנושא כבר נדון כאן לא אחת . כל כותב וטעמו עמו.

אינני  עורכת כאן מחקר לא סוציולוגי ולא אנתרופולוגי על אודות הכותבים לכן

אשאיר זאת למומחים ממני.

ולענייני, ווכך בעקיפין גם  אטפטף על עצמי....

בכנס אוריינות ושיח שנכחתי בו השבוע  דובר על  מקומה של השפה העברית,

עתידה, מצב האוריינות ובין השאר עלה נושא תהליכי כתיבה.

ד"ר שושן וייץ ברוש הציגה תוצאות מחקר שהגישה לאונסק"ו על מצב האורינות בחברתנו

כולנו יודעים על תוצאות מבחני המיצ"ב, מבחני פיזה ומבחני  pascha

אבל לשמוע את  ניתוח הנתונים ועוד כהנה וכהנה אבחנות שקברניטי המדינה

מעלימים עין מהם זה היה  מעט עצוב.

ולמה אני נזכרת בכל זה, משום שלאחר הרצאתה הצגתי  תוצאות מחקר שערכתי השנה,

 בדקתי את הקשר בין העצמה וכתיבת משוב יצירתי בסביבת עבודה אקדמית.

לא משום שהנחתום רוצה להעיד על עיסתו, אלא משום שהדגמתי כיצד אני מניעה סטודנטים לכתוב

ממקום אחר - ממקום יצירתי.

שלא יובן שלא כהלכה, כתיבה יצירתית בסביבה אקדמית מעוגנת בכללים קשיחים מאד,

זה לא לכתוב בלוגיה.

כרגיל נסחפתי... אני באה מבית היוצר של מדעי הרוח...ותקועה בכל מיני נושאים הקשורים

בעניין. במכללה הדתית אני מלמדת  תקשורת מילולית ותרבות הדיבור.

ושתי מילים על סביבת העבודה שם -  לא תמיד נחמד, פעם סברתי לתומי שהם ערכיים

אבל ככל שאני  מתארחת שם אני מגלה, שאנטיפטיה היא כנראה התכונה הדומיננטית שלהם.