מוקפת במזוייפים

אני כ"כ עצובה.. ואין מי שיתמוך בי .. החיים שלי מיתמוטטים...אני לא יכולה יותר, מבחוץ אני ניראית שמחה וצוחקת אבל זה רק כדיי לחפות על מה שאני מרגישה בפנים.. זה דווקא טוב שאף אחד לא קורא בבלוג שלי ככה אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה .. זה כמו יומן אישי כזה..

החברה הכי טובה שלי(או לפחות מה שחשבתי שהיא) עזבה אותי... כולם עוזבים אותי.. שלוש ילדות לא מדברות איתי בגלל סתם דברים ואין לי אף אחד שאני יכולה לספר לו דברים.. כי קודם יש דברים אחרים שרוצים לספר לי ואחר כך הם בכל שוחכים שרציתי לפתוח את הלב.. רק עם אחותי  אני יכולה לעשות את זה... אפילו היא עוזבת אותי כבר... אבל לחברות לי לא ממש חשוב איך אני מרגישה ואיך אני חושבת ומה הדעה שלי.. כ"כ הרבה זמן שאני שומרת את הכעסים שלי בפנים.. שאני לא יכולה להוריד אותם מהלב וברגע אחד פתאום הכל יכול להשתחרר.. רגע אחד שאני מתעצבנת וצועקת ואז ילדות לא מדברות איתי כי צעקתי עליהן שלא בכוונה...

אה וקניתי אולסטאר אבל גם זה לא מעניין....

ממני...!!