| 11/2007
רדידות
אחרי חודשיים בלי טלוויזיה בסלון סוף סוף לקחתי יוזמה והזמנתי טכנאי, הרגע
הוא הלך, יש כבלים, ואני בשוק מהעניין, כבר שכחתי איך זה..
לא פלא, אין לי זמן.
זמני ההתעוררות שלי נעים בין 6:30-7:00 וזמני ההגעה שלי הבייתה נעים בין 19:20-21:00
אחלה חיים.
משרתת בבסיס של מז"י- מפקדת זרוע היבשה למי שלא מכיר, על תקן "משקי"ת מטה"- פקידה טוחנת למוות בקיצור.
המפקדת שלי מתנכלת אלי כל יום, כל יום אני על סף בכי, יחס משפיל ודוחה, אני לא יודעת כמה זמן אוכל לסבול את כל זה.
הבסיס רחוק מהבית, בממוצע 3 וחצי- 4 שעות ביום שלי מוקדשות רק לנסיעות.
הבנתי שעבודה משרדית עם מחשב, דפים, קלסרים, מיילים וטלפונים זה ממש לא
בשבילי, אני מתחרפנת למראה האותיות, המספרים, השמות ההולכים וחוזרים של
הקצינים הבכירים (סאל"ים על אלופים) בהם המדור שלי מתעסק.
אני מתחרפנת.
אני צריכה מגע עם האנושות, פנים מול פנים, עם אנשים ולא עם דפים, ואני כל כך סובלת, כל כך...
הדבר הטוב היחיד שקורה לי בצבא בינתיים הוא צוות החיילים במדור שלי, נורא
נחמדים, חבר,ה מאוד איכותיים, קיבלו אותי נורא יפה, למרות שאני צעירה אש.
ובכל זאת, אני כל כך רוצה לעבור תפקיד, לעבור לבסיס קרוב יותר.
לא אדבר יותר על הצבא.
ובכן.. ממ.. מה עוד בעצם יש לי לומר?
מוזר איך פעם לא הבנתי מה הסיבה לכך שאנשים שנמצאים בצבא לא מוצאים נושא
אחר לדבר עליו מלבד השירות שלהם, והנה אני כאן, עושה בדיוק את אותו הדבר.
אוקיי, אחד הדברים היותר משמעותיים שקרו לי כרגע זו העזיבה של לינה לאוקראינה.
לינה עזבה, ולקחה את הילדות שלי ביחד איתה.
העזיבה שלה, העזיבה של הילדה, השכנה האהובה שלי שאיתה ביליתי שעות על גבי שעות בכל יום ויום במשך רוב שנות ילדותי...
נפגשנו, מן "מפגש אחרון" שכזה, נזכרנו בכל כך הרבה דברים, אפילו עברנו ליד הבניין הישן שלנו, אוי נו.. אני לא אצליח לתאר פה כלום.
לא משנה, נקסט.
קצת קשה לי לנשום, יש לי מן כובד כזה בחזה, וזה קצת כואב אפילו, אני
מקווה שזה לא בגלל הנרגילה (שאיתה אגב החלטתי להפסיק על מנת להמשיך לחיות)
אבל אני די מודאגת.
אני רוצה להרשם לחדר כושר, לצאת קצת מהפדלאות הזו, במיוחד שהוא נמצא
בקניון מטר מהבית שלי, כבר הייתי רשומה בחדר כושר בעבר ובאמת שהייתי
מתמידה ומאוד אהבתי את זה, אשכרה הייתי ממש שכושר, אני מקווה שהצבא לא
יהווה מכשול לכך.
מממ..
היה יומולדת לביילין, ואני כל כך נהנתי... ראיתי מיליון אנשים שלא ראיתי שנים (:
(מזל טוף לפוחליק וביילין בני ה20 (20?!?!?!?!) (:! -חח כאילו שהוא קורא פה.. אבל את כן (: ואני חולה לך אל הז'ופה והפוני המעלף :P
ממ..
מה עוד?
לא זכור לי כרגע.
אוי, איזו כתיבה רדודה, סורי, לא השקעתי יותר מדי מחשבה, המטרה הייתה לכתוב כמה שיותר "אירועים מרתקים" בכמה שפחות זמן.
עד כאן, רדידות להיום
לילה טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
