לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"ואני רק רציתי לשיר"



כינוי:  לילית הגחלילית

בת: 55





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2008


שלומלומות

 

 

המסך נפתח

עלומת אור, לבנה, ממוקדת

מאירה שחקנית היושבת על כסא בר..

קולות רחש ומלמולים אחרונים..

שששש....

 

הקהל דרוח.

עוברות מס' שניות..

צלצול של מכשיר סלולרי ותגובות בהתאם..

שיעול שגורר אחריו עוד אחד ועוד..

שששש....

 

מבוכה קלה.

הקהל ממתין.

אחרי שלוש שניות הוא כבר מאבד את סבלנותו

ומתחיל לנוע באי נוחות על מושבו.

תארו לעצמכם - 750 אנשים הנעים באי נוחות במושבם...

שששש....

 

אישה אחת מחליטה למחוא כפיים..

כמו עדר - כל הקהל מצטרף.

גל מחיאות מתחזק ונחלש.

ששששש....

 

ערב טוב..

השחקנית משמיעה את קולה העובר דרך המיקרופון הישר לרמקולים המונחים בצידי הבמה..

פידבק קטנטן..

 

כולכם באתם הנה לכבודי?

ועוד שילמתם על זה כסף?

אם הייתי יודעת הייתי מכינה איזו עוגה וכוס קפה...

הקהל מגיב בצחקוק מנומס...

 

אז אם כבר אתם כאן..

ממשיכה השחקנית במונולג הפתיחה שלה..

תרשו לי להציג את עצמי.

 

אני..

הבת של...

נו ההוא שהיה...

שאשתו היתה חולה ב...

נו השמנה הזאת...

זאת שאמרו עליה שהיא..

נו...

זאת שהיתה מורה ל...

שאמרו שיש לה...

ואחר כך בכלל הסתבר ש...

נו...

ההיא שהיתה ב...

ואחר כך היא...

זאת שיש לה...

נו....

 

חאלס!

ליאת.

אני ליאת.

ותודה לכולכם שבאתם.

לילה טוב.

 

מחיאות כפיים...

אור במה יורד...

מסך נסגר.

 

הקהל קם ממקומו ומתחיל לצאת מהאולם.

כולם הופכים למבקרי תיאטרון.

היה ממש..

כן.

בהחלט.

היא בסדר ה...

נו....

הבת של....

נו ההוא שהיה...

שאשתו היתה חולה ב...

נו השמנה הזאת...

זאת שאמרו עליה שהיא...

נו...

זאת שהיתה מורה ל...

שאמרו שיש לה...

ואחר כך בכלל הסתבר ש...

נו ההיא שהיתה ב...

ואחר כך היא...

זאת שיש לה...

נו...

 

 

 

 

 

נכתב על ידי לילית הגחלילית , 7/12/2008 13:58  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שלומלומות

 

נו.. נו.. גחלילית יקרה שלי..קראתי עכשיו את הפוסט האחרון שכתבת...

ואני מוצאת את עצמי מצקצקת בלשוני...

פסימיות?!

את רוצה את הבעיטה עכשיו או אחר כך?

יאללה תתעוררי גברת!

פוסט מתקן ועכשיו!

 

 

טוב! אל תצעקי עלי..

פוסט מתקן.

ריבוני של עצמי..

הנה, לקחתי נשימה עמוקה.

אופס.. גוש בגרון..

עוד נשימה.

להחזיק!

לנשוף מהר!

מדמיינת מולי טור ארוך של אנשים.

אני מכירה את כולם..

היי.. מה קורה אנשים?

לאן נעלם החיוך?

אתם לא אשמים במה שקורה..

זה ההם שם למעלה שמשחקים בנו כמו בחיילי שח מט...

בואו נבלבל אותם.

נתחיל לרוץ על הלוח לאן שמתחשק לנו.

נשחק תופסת עכברים....

ניקפוץ בגומי וחבל...

נשיר שירים על 99 בקבוקים על העץ...

אולי ניקח את אחד מהבקבוקים ונשחק אמת או חובה

וננשק מלא אנשים שאנחנו הכי אוהבים...

מה אתם אומרים?

מה אכפת לכם?

נצחק, נשתולל, ניהיה ילדים...

נראה להם שהם לא יכולים לשחק בנו.

כי אנחנו כבר במשחק שלנו.

אנחנו נחליט לאן אנחנו זזים ומתי.

אנחנו נקבע את הכללים והחוקים.

החיים שלנו הם שלנו - לא שהם.

כן אני יודעת שאני נשמעת כמו איזה פיטר פן, או סתם בלונדינית טיפשה ונאיבית..

אז מה?

אז אני פיטר פן בלונדינית טיפשה ונאיבית.

שמייצרת שימחה.

גם כשרע.

שמאמינה בטוב.

גם כשחרא.

שיודעת שנשיקה וחיבוק הם באמת התרופה הכי טובה.

מה איכפת לכם...

תחייכו איתי.

גם אם זה קצת מאולץ וקשה..

חיוך קטן.

בשבילי.

בשבילכם.

מסכימים?

נכתב על ידי לילית הגחלילית , 3/12/2008 16:18  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שלומלומות

 

ריבונו של עולם, אתה שומע אותי?

זאת אני הכופרת הקטנה.. אחת ממליוני כופרים כאן על האדמה..

אין לי מושג למה אני פונה אליך.

הרי מעולם לא דברנו לפני כן.

אתה לא איתי ואני לא איתך.

כאילו שיש ביננו איזה הסכם שתיקה.

אז אני החלטתי להפר אותו.

תשמע חביבי,

המצב בעולם שלך דיי חרבאה..

אין כסף, אין אוכל, אין מים...

אנשים הורגים אחד את השני בגלל טריטוריות..

אנשים נהרגים בכבישים..

כל פעם שממציאים תרופה לאיזו מחלה ארורה - מחלה ארורה אחרת ממציאה את עצמה כמוטציה..

אנשים כואבים, פוחדים, מוותרים על עצמם..

אז ריבונו,כפרה, זה מה שרצית?!

בחייאת דינאק..

אולי, תאשים אותי ואת כמותי בהייותנו שונים מהתכנון המקורי שלך?!

אולי התכנון המקורי שלך לא היה מוצלח במיוחד?!

אולי, כבודו, תואיל בטובך להסביר לי מה הפואנטה של הבדיחה שלך?

מה קרה?

הפסדת אותנו בבורסה?

מכרת אותנו בעבור חופן יהלומים? סוליית חשיש? 100 גר' קוק?

מה נסגר איתך ריבון העולמים?

שחרר אותנו כבר.

או שתשלח כבר את אותו משיח על החמור הלבן שהבטחת שיעשה כאן סדר?

אני מבטיחה לך באופן אישי, להצביע לך בבחירות הקרובות.

אני אפילו אדאג למתפקדים למפלגתך.

בחיית ראבק ריבונו של עולם...

אם אתה באמת קיים, וליבך רחום וחנון כמו שאומרים,

הורד עלינו גשם ברכה,

תן לאנשים פרנסה טובה,

החזר להם את הסיבה לחייך ולאהוב..

 

אני כבר אדאג לשאר.

יש כאן אנשים טובים שיעזרו לי.

אז מה אתה אומר?..

סגרנו?

 

כל הגדולים האלה שיושבים שם למעלה בעיר הקודש שלך - לא דואגים לנו.

אתה, רק בשביל ספורי ההסטוריוה - שווה עוד צ'אנס.

ואני - אמשיך להאמין שהטוב ינצח.

אז יאללה..

חייך אלינו, הקטנים, הפשוטים..

אלה שרק רוצים לחיות בשקט.

 

אוהבת

 

נכתב על ידי לילית הגחלילית , 2/12/2008 14:20  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

7,170
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 30 פלוס , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילית הגחלילית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילית הגחלילית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)