שמש נצחית בראש צלול

דיי מוזר לי לכתוב פה כי הרבה זמן לא עשיתי את זה אבל אני אנסה לשפץ את הבלוג ולנסות קצת לשנות אותו..

תקופה אחרונה קצת מסובכת הרבה חברים טובים חברים שגדלתי איתם ושהם המשפחה שלי התגייסו..

זה משאיר אותי לבד.

פתאום אני מבין כמה שחברים זה דבר חשוב (לא שאי פעם פקפקתי בערכם) כמה שזה חסר שהם לא כאן.

אבל יש לי אותה ,היא זאת שנותנת לי חום בית אהבה הערכה ותמיכה. תודה אני מעריך את זה.

הגיוס עוד חודש..לא רחוק וזה מתחיל להעלות בי מחשבות על דברים שאני רוצה לעשות או רציתי לעשות לפני הגיוס

ויש כלכך הרבה, אני שמח להתגייס תמיד ידעתי שזה חשוב ושאני אלך עם זה עד הסוף..אבל ככול שזה מתקרב

אני מתחיל לפחד. אני מתחיל לפחד כי אני לא יודע לאן אני הולך כי אני הולך למקום לא מוכר.

למקום שהמסגרת שלו היא לא המסגרת הנוככית שלי, מסגרת שאני לא רגיל לחיות בה.

אני אדם חופשי, אני מרגיש את החופש שניתן לי בכל יום שעובר..ויודע שבעוד חודש זה ישתנה.

אני צריך את זה..אני צריך את החופש שלי אני לא סתם אדם שאוהב טבע ובעלי חיים..

אני מאמין בחופש .

בזמן האחרון אני חושב הרבה על איך החיים שלי היו נראים כך או כך..אבל תמיד בסוף אני מגיע לאותה מסקנה..

שאני לא הייתי משנה שום דבר כי אני יודע שגם אם קשה וגם אם צריך להילחם ולהחליט החלטות חשובות

ולדאוג לדברים שאני לא אמור בכלל לחשוב עלייהם אז אני אעשה את זה כמו שאני עושה את זה עד עכשיו..

ואני יודע שזה מה שמכשל אותי ועוזר לי להתבגר ולהבין דברים שונה מהנקודת מבט של אנשים אחרים בגילי

אני יודע שיהיה טוב.

אני יודע שאני חזק ואני לא אשבר כי ה' מעמיד אותנו במבחנים אותם הרגעים הקשים האלו הם חלק מהמבחנים.

עוד משו שהיה לי קשה להתמודד איתו הוא העובדה שהורדתי את הרסטות..אותם רסטות שליוו אותי שנתיים!

אותן רסטות שנתנו לי את האישיות של שחף "זה עם הרסטות.." אלו שכלכך אהבתי אותן ונתנו לי כח להלחם במערכת

שמנסה להכליל אנשים ומשייכים לקבוצות אותם אנשים שרואים אותך כשונה בגלל המראה שלך, כל המשטרות הזונות

האלו שעוצרים אותך  בגלל איך שאתה נראה ..ואני תמיד שמתי זין והלכתי איך שאני אוהב בלי לשים יותר מידיי על הדעות

והמחשבות של אנשים אחרים שבנייהם שקרנים צבועים ומקולקלים..אנשים שקוראים ספרים שמזבירים להם איך צריך לחיות.

אני חייתי בבועה שלי ועכשיו אני מרגיש קצת שונה ..

ולסיום אנשים יקרים שלי כמו שאמר בן אדם יקר ושמו בוב מארלי

We refuse to be
What you wanted us to be;
We are what we are:
That's the way  it's going to be. You don't know!
You can't educate I