לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

FalleN AnGeL Design



Avatarכינוי: 

בן: 36

ICQ: 6695388 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


10/2008

התפרקות


אחרי שבועיים מבאסים בבסיס סוף סוף אני בבית
אין יותר גרוע מההרגשה המבאסת של לסגור שבועיים חג ושבת בינהם
כן במצבים מסוימים הבנתי מי הם באמת החברים שלי לחדר
גף , יחידה, בסיס , חיים .. תקראו לזה איך שאתם רוצים.
למי שלא מבין על מה מדובר .. בשבוע הראשון הייתי צריך לסגור בבסיס,
לסגור שבת ואחרי זה לצאת הביתה לחופשה .. אבל לא ..
תמיד משהו צריך להשתבש.. "ידידה טובה " שיצא ככה שדפקה אותי
ובגללה נישארתי בבסיס לשבוע שלם נוסף, השבוע שהיה לי חשוב מאוד להיות בבית.
כן היו מצבים נעימים וכיפיים  בשבועיים האלה והיו גם כאלה שלא
אבל העיקר שעכשיו אני פה , כותב לכם את זה , מפרק לעצמי את כל מה שבתוכי.
אתמול חזרתי הביתה , שמח עד למצב שלא ראיתי את עצמי הרבה זמן ..
התגעגעתי לקירות לשקט ולמנוחה שבבית , ובנוסף גם לליקוקים והקפיצות של סימבה.
אתמול בערב היה יותר כמו יום של מנוחה , יום כזה שלא בא לך לצאת להתפרק על אלכוהול וכאלה
אלא יום רגוע עם החברים והמשפחה ..
היום היה משו אחר לגמרי .. אחרי יום מתיש של כל מיני מטלות
החלטנו אני וורה להתפרק בלונה .. אחרי חודש שלא יצא לי להיות שם ..
היה כיף בהחלט .. אחד הימים הטובים יותר שהיו לי שם ..
אין כמו ההרגשה המטריפה של המוסיקה שזורמת לך בראש באגן וברגליים
הבסים החזקים של דיג'יי נינו שמעיפים אותך לעולם אחר לגמרי ..
עולם רחוק מהצבא ומהדאגות .. מלא חבר'ה טובים שבהחלט הייתי רוצה
לקחת כמה שיעורי ריקוד מהם, וכך גם מלא בחורות שכל אחד מת לקחת אותם לשיעור גם כן.
היום היה משו מיוחד במקום הזה .. פעם ראשונה שהרחבה של השחורה הייתה דיי מלאה על ההתחלה,
מה שלא קורה הרבה , הרבה רקדנים מטורפים , כמה וכמה בחורות מהממות .. והרבה צחוקים ..
בהחלט הייתי שמח להיות שם עם ורה אחותי היקרה .. התפרקות כזאת לא הייתה לי הרבה זמן ..
לא הפסקנו לרקוד .. הלוואי וירבו ימים כאלה .. רק עם יותר מהחבר'ה שלנו =]

בכל מקרה אני עכשיו יושב פה עם בירה ונרגילה .. וגם ככה חצי מסטול מת שכזה .
כותב לכם את ההתפרקות הזאת שהייתי צריך במשך כל השבועיים האלה.
פתאום טוב לי .. וטוב לי שכך ..
מקווה שגם לכולכם יהיו הרבה הנאות כאלה כמו שהיו לי היום ..
שיהיה לכולם לילה טוב / בוקר טוב
מקווה רק לטוב , גוגי.

נכתב על ידי , 25/10/2008 05:20  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Dreary Outsider ב-7/11/2008 18:29
 



אי שפיות


הנה שוב הגיע היום הזה , היום שבוא אתה חוזר הביתה
והכל מתחיל להתהפך, מצד אחד הכל שמח וטוב לך
מצד שני אתה שונא הכל ומתוסכל מהחיים
החוסר וודאות למה שעובר עלי מטריפה אותי מרגע לרגע.
כרגיל מרוב עצבים אני שולף את הקופסה עם החתיכות האחרונות שנשארו
ומנקה את הראש .. שוטף את הגוף .. ומכניס את החתיכות בתוך הראש
אחרי שאר התהליכים מדליק את הגיחל ופותח אותה.
העשן , אובייקט אחד המדהימים שנוצרו בחיינו
כל כך חופשי ,כל כך גמיש , משנה צורה במשך כל רגע שתראה אותו.
הדבר שאני הכי אוהב לראות במצב שלי,
את העשן שמתערבב לי במחשבה העמוקה שאני נכנס בה.
העשן הזה גורם לי לאי שפיות עוד יותר לא הגיונית , מחשבות מעניינות
אך בכל זאת מוטרפות ביותר,
מתי יצא לכם לחשוב על האפשרות לקפוץ מבניין גורד שחקים
אך לעולם לא להגיע לקרקעית.
בדיוק כמו להתאהב בבנאדם ולעולם לא לאבד אותו.
אך הרגע יגיע
לא משנה מאיזה גובה תקפוץ, בסוף תמיד תגיע למטה
זאת מחשבה אחת קטנה לעומת כל המחשבות השונות שעוברות לי עם העשן.
כן אולי אפשר לקרוא לזה אי שפיות , אך מי אנחנו שנשפוט את
הגמישות של העשן שנגמרת אחרי כמה שניות ונעלמת .. אך תמיד מסוגלת לחזור.
מחשבה נוספת שנכללת לי הרבה היא המבט הזה שאתם נותנים בעצמכם במראה,
מה אתם בעצם רואים מחוץ לדמות ? יותר נכון בתוך הדמות .
מבחוץ בנאדם מחייך עם חיים ארוכים ומשתנים
מבפנים בנאדם עצוב שרק רוצה לחזור לחייו הקודמים והטובים.
אני חייל , כמו הרבה מאוד אנשים במדינה הזאת.
במסגרת חיים של 3 שנים שמשנות אותך מכף רגל ועד הראש.
מבפנים נמצאת כזאת דו פרצופיות
הצד היפה והצד המכוער שבי. מצד אחד כיף לי וטוב לי .. הכרתי המון אנשים טובים
שחלקם הפכו לחברים טובים ומשפחה בשבילי
מצד שני כל זה עוצר אותי , היחס של אנשים נוספים מסוימים
שאני לא מסוגל לסבול, מה שרק נותן לי מכות חזקות בראש ודוחק אותי לצד
כמו ילדה קטנה שמפחדת מהמפלצת שמתחת למיטה.
צד אחד מלא אור ודרך ארוכה וחיים טובים
וצד אחד שחור ובעל אור קטן שמסנוור אותך ועוצר אותך לתמיד.
לא יודע מה עובר עליי .. כיף לי או לא , טוב לי או רע לי
אבל אני חי עם זה .. עם חוסר ברירה , כמו הרבה מאוד אנשים בעולם הזה
לכל הכתוב פה אין שום הגיון אך בכל זאת הרבה מוסתר עמוק מבפנים
תקראו לי משוגע , תקראו לי מפגר .. אך נגמר לי הגיחל.
וגיחל חדש צריך להיפתח ולמלות אותי בעשן שילווה אותי למשך שאר החיים.
נקווה שלהפעם העשן יתמלא בצורות יפות ומועילות לחיים
ואת זה כבר האנשים שצריכים להבין אותי יבינו.

לילה טוב לכולם .
גוגי.
נכתב על ידי , 16/10/2008 02:23  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Dreary Outsider ב-23/10/2008 19:36
 




אני כאן
נכתב ע"י גיאורגי גולצמן

יורד גשם בחוץ , וכל מה שאני רואה בעיניי זה את הטיפטופים
שממלאים את הזכוכית של החלון במים וכך גם את העיניים שלי,
אני בוכה לפתע , בלי הידיעה למה . אולי בגלל כל מיני
זכרונות לא נעימים שעברו בי , ומקרים שלא הייתי רוצה להיזכר בהם.
אני לוקח את המפתחות של האוטו ויוצא מהחדר , יורד במדרגות
ועדיין שומע טיפטופים בקירות. יוצא מהבניין והולך לחניה ונכנס לאוטו,
ומשו עוצר אותי לא להיכנס לרכב אבל לא מונע ממני,
אני מתניע את האוטו ותופס את ההגה ופתאום הכל הולך לי לאט
ותמונות רצות לי בראש הלב שלי פתאום פועם בקצב מהיר
ואני מתחיל להיחנק מרוב הלחץ שנכנס לי לגוף אני אוחז חזק בהגה
ועדיין לא זז והתמונות עדיין רצות לי , תמונות מזויעות שלא תמיד כיף לראות
אני עדיין רואה את המבט התמים של הילד לפני שנכנסתי בו באותו היום.
עדיין רואה את השלולית דם שמזכירות לי את שלוליות הגשם שבחוץ,
לא מפסיק להיזכר בדמעות של האמא באותו הרגע בדיוק כמו
הדמעות שזורמות לי עכשיו על הלחי. אני מחליט לכבות את המנוע
ולצאת מהאוטו. "היום נלך ברגל" זה מה שהכתף לחשה לי ולכן כך יהיה.
אני הולך לעבודה ברגל , מרחק מכובד אך לאותה שניה מתאים לי יותר מכל דבר,
כולי מלא במים וכל מה שאני רואה זה את הטיפות גשם שנופלות באיטיות ממושכת  ומתערבבות בדמעות.
אני עובר ליד הכביש ורואה את אותו הרגע כמו אז. הילד הקטן שנפל לו
באמצע הכביש והאמא צועקת לו " יוני תיזהר " וישר אחר כך את יוני צועק בייאוש לאמא"
"אמא!" כאשר הרכב עומד כל שניה לפגוע בו בלי שום יכולת
לברוח ולשמור עוד חיים בעולם הזה.
בלי לחשוב פעמיים אני קופץ לכביש ודוחף את יוני לצד ופתאום הכל נהיה לבן,
אין לי תחושה בידיים וגם ברגליים. וגם הדמעות פתאום לא זולגות ,
אלא רק כתמי דם שלא מפסיקים לצוץ.
באותו הרגע הבנתי , מה הילד שפגעתי בו באותו היום הרגיש.
הכאב הזה שעובר בשניה, הכאב הזה שישאר לאימו למשך כל החיים.
יוני נשאר בחיים וכך גם השמחה של האמא, יוני עוד יגדל ויתאהב ,
יעבור את הצבא ויגדל משפחה וילדים ,וישמור עליהם יותר מכל אדם אחר.
אני כאן בשביל יוני , כאן עוד מאז שאחזתי בחוזקה בהגה כשנכנסתי לחניה .
כאן בשביל עוד מליוני ילדים שלא שומרים על עצמם כשהם עוברים את הכביש
אני כאן, וכאן אני אשאר.


לכל מי שנוהג בימינו וגם לכל מי שלא .. תשמרו על עצמכם ועל כל מי שסביבכם
כי הכביש בימינו יותר מסוכן ממה שהוא נראה , אפשר לאבד חיים ברגע.

שבוע טוב וזהיר לכולם . אוהב
גוגי.
נכתב על ידי , 5/10/2008 02:10  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-7/10/2008 07:56
 





4,946
הבלוג משוייך לקטגוריות: ספורט , אהבה למוזיקה , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGogi אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Gogi ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)